הרבה דיברנו על החרמת האולימפיאדה, אבל עכשיו כשהיא כאן – דומה שהכל מבקשים להתמכר בגרגורים לתעמולה הבומבסטית והקיטשית ששלטונות סין מספקים בשפע. הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר, העיתונים לא מפסיקים לדווח, והכל מתמסרים בעיניים בורקות; אפילו נשיאנו טרח לטוס כל הדרך לשם כדי לכבד.

אבל יש סיבות טובות להחרים את סין ולהחרים את הספקטקלים שהיא עורכת כדי לקנות אל לבנו. למשל – הדיכוי האכזרי של טיבט; למשל – העינוי ההמוני והרצח הסיטוני של אנשי הפלון-גונג; למשל – העלמת אנשי זכויות אדם וכליאתם בבידוד במחנות שאין מהם מוצא; למשל – הוצאת אבריהם של אסירים ומכירתם למרבה במחיר; למשל – העסקת ילדים בתנאים לא הומניים; למשל – המעורבות במליארדי דולרים ברצח ההמוני בסודאן (רצח העם בדארפור); למשל – השמדת כל החתולים והכלבים בבייג'ין לכבוד האולימפיאדה.

נכון עשתה ראש ממשלת גרמניה שהחרימה את האולימפיאדה וסרבה לתת יד למצג הגדול של השלטונות הסיניים. כפי שאמור להיות זכור לנו היטב, כך היה ראוי לעשות בשנת 1936 כשהאולימפיאדה היתה בברלין, תחת השלטון הנאצי, וכך ראוי לעשות היום. צריך להתאמץ מאוד כדי לא לראות את האנלוגיה הברורה ולא להבין את משמעויותיה: כשם שאז הכינו הנאצים את השמדת היהודים, הצוענים, הנכים וההומוסקסואלים, וכל העולם מחא כפיים נוכח המשלחות החולפות על פניו, כך היום הסינים תומכים בהשמדת תושבי דארפור, ומשמידים בעצמם את אנשי הפלון-גונג, את הטיבטים, את אנשי זכויות אדם, שלא להזכיר את החתולים והכלבים – ושוב העולם מוחא כפיים נוכח המשלחות החולפות… ואנחנו, שצריכים היינו לזכור ולהזכיר? מתמסרים, מתמכרים ומגרגרים. בנהנתנות שאין לה גבולות. כמו שאנחנו יודעים. למה? כי זה לא בנו שטובחים הפעם? כנראה. (ומזכיר את אדישותנו הרועמת למקרי רצח עם נוספים).

אז עוד לא מאוחר מדי – אפשר להתנתק. למען זכויות האדם של מליוני קרבנות הממשל שמעלה את האקסטרווגנזה האדירה בהיסטוריה האנושית. אפשר להתנתק ולמחות. וכך צריך.