ביום ראשון התפרסמה גם בעיתון הארץ וגם בחדשות Ynet ידיעה על תלונה על הטרדה מינית במשמר הכנסת. על פי הפרסום, קצינה במשמר הכנסת התלוננה בכנסת על כך שנושקה בכוח על ידי קצין שהיא כפופה לו, וכן סבלה ממנו הטרדות מיניות נוספות. היא הגישה את תלונתה במקום עבודתה, משמר הכנסת, ודרשה שהמטריד יועמד לדין משמעתי. מנכ"ל הכנסת הגיש תלונה פלילית במשטרה, למרות שהמתלוננת לא היתה מעוניינת בכך.

לכאורה – עוד תלונה על הטרדה מינית, אחת מני רבות – למה אני טורחת לציינה? מפני שאם להאמין לאמור בפרסום בעתונים, הרי זו דוגמא חמורה לתופעה נפוצה, פסולה, מזיקה ובלתי חוקית בעליל שפוקדת מקומות עבודה לא מעטים.

החוק למניעת הטרדה מינית מעניק לכל אישה שהוטרדה מינית ("אישה" – כולל "איש") את הזכות המלאה והמוחלטת לבחור האם להתלונן על ההטרדה, או לפתוח בהליך משפטי, ואם כן – היכן להתלונן ואיזה סוג של הליך לפתוח. אם ההטרדה התרחשה ברחוב, בבית, על שפת הים או בכל מקום אחר – האישה יכולה לפתוח בהליך נזיקי בבית המשפט האזרחי (כלומר – לדרוש פיצוי על הנזק שנגרם לה), או להגיש תלונה במשטרה. היא רשאית גם לבחור בשני המסלולים במקביל, או בזה אחר זה. אם ההטרדה התרחשה במקום העבודה (או במסגרת יחסי העבודה בכל מקום) – היא יכולה לבחור באחת משתי האפשרויות הללו (הליך נזיקי או תלונה במשטרה), או באפשרות שלישית: להגיש תלונה במקום העבודה ולדרוש שיתנהל הליך משמעתי. (גם כאן היא יכולה לבחור, לרצונה, ביותר ממסלול אחד).

אישה שהגישה תלונה במקום העבודה זכאית על פי חוק שהמעביד יברר את תלונתה בהליך משמעתי במקום העבודה. אם הוא לא עושה זאת ביעילות, בדיסקרטיות ובמהירות – הוא עובר על החוק, והמתלוננת זכאית לתבוע אותו בבית הדין לעבודה. מכיוון שעבר על החוק, היא יכולה לתבוע אותו הן על כך שלא עמד בדרישת החוק – והן על עצם ההטרדה שהוטרדה. הוראות אלה חלות על כל מעביד: קטן כגדול, ציבורי כפרטי, בכל מקום. ללא יוצא מן הכלל. אפילו על כנסת ישראל ועל משמרה… במקביל – מעביד לעולם אינו רשאי להשתמט מחובתו החוקית לקיים הליך משמעתי על ידי הגשת תלונה במשטרה. רק המתלוננת רשאית להחליט לפתוח תלונה במשטרה; המעביד לעולם אינו רשאי לעשות זאת "עבורה" או "במקומה".

למרבה הצער, כנסת ישראל היא לא המעביד היחיד שהצליח איכשהו "לא להבין" את החוק, ולהפר אותו ברגל גסה. גם מעבידים אחרים, "מכובדים" לא פחות, נוטים להכשל בנקודה זו. (יש לתהות על הבנת הנקרא שלהם, על היעוץ המשפטי שהם מקבלים, ואולי גם על תום לבם…). לכן על כל אזרח ואזרחית לדעת את זכויותיהם, ולעמוד עליהן. אם מעביד לא ניהל הליך משמעתי בתלונה שהגשת בגין הטרדה מינית – אסור לו להגיש במקומך תלונה במשטרה, ולעומת זאת את רשאית לתבוע אותו על התנהגותו הבלתי חוקית בבית הדין לעבודה.

זאת ועוד – מקום העבודה חייב להן על מתלוננת מיידית הן מפני השנות ההטרדה והן מפני התנכלות שמקורה בהטרדה המינית. עליו לעשות זאת ללא דיחוי, עוד לפני ההליך המשמעתי. מן הידיעה לא נראה שהכנסת עשתה דבר להגן על הקצינה המתלוננת מפני המשך הטרדה או התנכלות. גם על כך יכולה העובדת לתבוע את המעביד.

הפרסום המשונה בהארץ וב – Ynet מעורר תהיה נוספת: איך הגיעו הדברים לתקשורת? החוק והתקנות מפרטים שחובה על המעביד – ועל כל הפועלים מטעמו, לשמור על דיסקרטיות מלאה. מה עלה על דעתו של מנכ"ל הכנסת לרוץ לספר לחבר'ה? גם בגין התנהלות כזו יכולה העובדת לתבוע את מקום העבודה, מכיוון שגם כאן הוא כשל ולא עמד בדרישות החוק. (אגב, תמיד כדאי לבדוק גם אם המעביד עמד בשאר חובותיו: מינוי אחראית הל החוק וידוע כל העובדים לגבי זהותה, פרסום החוק בקרב העובדים, העברת המסר החד משמעי שאסור להטריד במקום העבודה, ועריכת השתלמויות לעובדים. גם על הפרה של כל אחד מאלה – העובדת המתלוננת יכולה לתבוע את המעביד בבית הדין לעבודה).

*

על פי הדיווח התקשורתי הקצינה המתלוננת אכן מודעת לכך שהגשת תלונה פלילית בניגוד לרצונה אינה חוקית, והיא עומדת על זכויותיה בעזרה משפטית.