האם נכון להתלונן על הטרדות מיניות שלא על פי המסלולים המשפטיים שפתח החוק למניעת הטרדה מינית? האם ראוי לפרסם תלונות כאלה, המגיעות לפורומים חוץ-משפטיים, או לתקשורת? כיצד להגיב אליהן?

בימים אלה התפוצצו בתקשורת שתי פרשיות של תלונות על הטרדות מיניות, האחת על הרב מוטי אלון והשניה על  יצחק לאור. שתי הפרשיות מעלות את השאלות הללו על סדר היום הציבורי. 
 
העובדות

מוטי אלון

עניין התלונות על הרב אלון יצא לתקשורת עקב הודעה של "פורום תקנה"   takana.org.il, שהודיע כי כבר לפי מספר שנים הוגשו כנגד אלון תלונות על הטרדות מיניות, בוררו, ונמצאו אמיתיות. בהתאם, אלון נדרש על ידי הפורום לחדול מכל עיסוק חינוכי וציבורי. הוא קיבל עליו את הדין, עזב את הישיבה שבראשה עמד, ועקר לצפון הארץ. לאחר שהגיעו אל הפורום ידיעות כי אלון אינו עומד בדיבורו, וכי הוא שב לעסוק בחינוך ובייעוץ – החליט הפורום לפרסם את דבר התלונות והבירור, ולהזהיר את הציבור מפני אדם שהודה בהטרדות מיניות ולא עמד בהתחייבותו להמנע מפעילות חינוכית.
 
פורום תקנה אינו בית משפט, אינו בית דין משמעתי של מקום עבודה, ואינו פועל מכוח החוק. זהו גוף וולונטרי שהוקם על ידי גופים גדולים וחשובים של הציונות הדתית, כדי לאפשר למי שסבלו הטרדה מינית במקומות לימוד והשכלה דתיים להתלונן. הפורום לא נועד להחליף את החוק אלא לפעול לצד המוסדות המשפטיים הפועלים מכוח החוק, ולאפשר למוטרדות ולמוטרדים אפיק נוסף לתלונה על הטרדה מינית. כלומר, אם תלמיד או תלמידה של מוסד חינוכי דתי אינם רוצים לפנות למוסד עצמו או למשטרה או להליך נזיקי בבית משפט אזרחי – הם מוזמנים לפנות אל הפורום. זה פועל, בעצם, כמגשר, כלומר – בהסכמת שני הצדדים. החלטותיו אינן מחייבות כמו צו של בית משפט, אלא משום שהצדדים מסכימים לכבדן. אם מוטי אלון טוען – כפי שמיוחס לו – שהוא לא הסכים להחלטת הפורום, הוא רשאי להגיש תביעת דיבה כנגד הפורום על הנזק שגרם לו הפרסום הציבורי, והדברים ילובנו בהליך משפטי. (להגיב לגבי נושא זה לחצו כאן).
 

יצחק לאור
סיפורי הטרדה מינית על יצחק לאור מסתובבים מזה שנים. עתה החליט ערוץ 10 לחשוף חלק מהם ולהציג מספר מתלוננות ואת סיפוריהן. הקדימונים לשידור כבר עוררו סערה ציבורית. המתלוננות שיופיעו בשידור לא פנו לבית המשפט, לא הגישו תלונות פליליות, נזיקיות או משמעתיות, אלא בחרו לחשוף את ההטרדות המיניות בתקשורת. בחירה זו שלהן – ושל ערוץ 10 – מונעת מלאור את הזכויות של חזקת החפות, חקירה נגדית, ועורכי דין שיציגו את תשובתו בפני גוף מקצועי. עם זאת, לאור יוכל לתבוע את ערוץ 10 ואת המתלוננות בתביעת דיבה ולדרוש פיצויים על הנזק שנגרם לו. הליך משפטי כזה יחייב את הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני גוף שיפוטי מוסמך של המדינה, והכרעה משפטית תתקבל על פי חוק. אם המתלוננות ישכנעו את בית המשפט שדיברו אמת – לאור יפסיד בתביעתו, ואם הן לא יצליחו לשכנע – הוא יזכה בפיצויים. אם ערוץ 10 יוכיח שפעל בתום לב למען אינטרס ציבורי חשוב לאור יפסיד בתביעת פיצויים נגדו.
 
איך לחשוב על זה

האם ערוצים אלה של חשיפה חוקיים, לגיטימיים, תקינים, הוגנים? רבים בציבור מבולבלים, ורבים חוששים שמא יש כאן פגיעה לא הוגנת בפרטיותם של אנשים כמו אלון ולאור, שמוצאים את עצמם חשופים לפרסומים שקשה להתמודד עמם.
 
אכן, פניה לערוץ ממוסד על פי חוק עדיפה מבחינת זכויות הפרט של הנילון. אם מי שהוטרד או הוטרדה מינית בוחרים להגיש תלונה במוסד החינוכי, או לתבוע פיצויים בתביעה נזיקית או להגיש תלונה במשטרה (אפיקים שהחוק פותח בפניהם) – התלונה מתבררת בפני מוסדות שהוסמכו על פי חוק, והם מחויבים לשמור על זכויות כל הצדדים הנוגעים בדבר. החלטותיהם אמורות להיות מבוססות ושקופות, וניתן לערער עליהן. ואולם לא תמיד הדבר אפשרי או רצוי לנפגעי התקיפה המינית. הדבר לא אפשרי, למשל, כאשר חלה התיישנות על הפגיעה המינית. יש שאישה מעזה לחשוף פרשיית הטרדה מינית או אף אונס רק שנים רבות לאחר שהתרחשה. יש שנדרשות לה שנים ארוכות כדי לטפל בעצמה ולהתעצם די הצורך כדי להיות מסוגלת להתייצב נוכח הפוגע ולהאשימו. כדי לא לסגור את הדלת בפני נפגעות כאלה ולא לכלוא אותן בשתיקתן, יש לאפשר להן לפנות לערוצים אלטרנטיביים, כמו התקשורת וכמו פורום תקנה. לפעמים עוד לא חלה התיישנות, אך מתלוננת או מתלונן חשים פגיעים ושבירים, ואינם מסוגלים לעמוד בפני פורום שיפוטי חוקי. כך קורה פעמים רבות עם תלמידים שלא מעזים לצאת להליך משפטי נגד רבם, במיוחד אם הוא גדול בציבור כמו אלון או כמו לאור. חוסר האיזון בין הנילון והמתלונן עלולים לשתק את המתלונן ולכלוא אותו בשתיקתו. גם עבור נפגעים כאלה, ערוצי חשיפה אלטרנטיביים חיוניים ומועילים. 
 
במקרים אלה, הפגיעה בזכויות הנילונים היא אכן סכנה ממשית, ובצדק היא מטרידה רבים בציבור. כדי להגן על זכויות הנילונים, יתכן שיש מקום לבחון אפשרויות ציבוריות ומשפטיות חדשות שיאפשרו לנילונים להתגונן באופן הוגן ויעיל מפני ידיעות הפוגעות בשמם הטוב, בלי להשתיק את מי שטוענים שנפגעו על ידיהם. ואולם במצב הקיים, תביעת דיבה היא הדרך היחידה הפתוחה בפניהם, ולכן עליהם לנקוט בדרך זו ולנסות לטהר את שמם באמצעותה. זה אמנם אינו הליך פלילי או נזיקי, אך הוא הליך משפטי לכל דבר, וכל הוראות הדין חלות עליו. באיזון האינטרסים, בין הרצון לשחרר נפגעי תקיפות מיניות מקשר השתיקה והבושה, ובין הרצון להגן על נילונים מפני פרסומים מזיקים, תביעת הדיבה היא כרגע הדרך הסבירה ביותר הקיימת. אם הדיון הציבורי בפרשיות כמו אלה של אלון ולאור יניב דרכים נוספות – מה טוב.  

הערה לגבי בעייתיותו של פורום תקנה בטיפול ברב אלון

מעבר לכל האמור עד כאן ברמה העקרונית והכללית, יש להוסיף התייחסות ספציפית לגבי פעולתו של פורום תקנה בהליך המסוים נגד הרב אלון. פורום תקנה נועד לנהל הליכי בירור של תלונות על הטרדות מיניות על פי הכללים והתקנות שהוא עצמו קבע לעצמו. כללים אלה קובעים, בין השאר, שכל תלונה תתברר בפני טריבונל המכיל שני גברים – לרוב רבנים – ושתי נשים – נציגות של ארגוני נשים. והנה נציגות הארגון "קולך" טוענות כי ההליך המסוים בעניינו של הרב אלון התנהל על ידי עשרה גברים ואף לא אישה אחת. יתירה מכך, נציגות קולך טוענות כי הן כלל לא ידעו על ההליך נגד אלון, ולמעשה – מודרו לחלוטין. כלומר: כאשר מדובר ברב מרכזי וחשוב כמו אלון – פורום תקנה בוחר להשאיר את ארגוני הנשים בחוץ, ולטפל בדבר בחדרי חדרים, בניגוד לתקנותיו שלו עצמו….

התנהלות כזו של פורום תקנה חותרת תחת אמינותו של הפורום. אם הפורום אינו מכבד את כלליו שלו עצמו – איך נדע שהוא מכבד כללים אחרים של יושר והגינות כלפי הצדדים וכלפי הציבור? על הפורום לעשות לעצמו בדק בית יסודי אם ברצונו להשיב לעצמו את אמון הציבור.