עיתון גלובס מדווח כי עורכת הדין הפלילית מרים רוזנטל יצאה חוצץ נגד החוק למניעת הטרדה מינית בכנס עורכי דין פליליים באילת. על פי הדיווח, רוזנטל טענה כי החוק מיותר ומזיק כי היא "אישה חזקה" יודעת להגן על עצמה ולהדוף מעליה מי שיעז להטרידה.
http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000158733

לא נכחתי באירוע, (בין השאר, כי לשכת עורכי הדין לא חשבה לנכון להזמין משפטנית לפנל על החוק למניעת הטרדה מינית; מול סוללה של עורכי דין, גברים, שפרנסתם על ייצוג נאשמים, והם תוקפים את החוק בשצף קצף מתלהם, מצאה הלשכה להזמין ולהציב אישה אחת, שהיא אמנם חדורת עוז רוח ולהט הפמיניסטי, ואולם אינה משפטנית). לא נכחתי, לא שמעתי את הדברים במו אזני, ולכן אני מסתמכת על הדיווח העיתונאי ומשתמשת בשם הפרטי "מרים רוזנטל" כמשל. (ממש כשם ש"שר המשפטים לשעבר" הוא משל לנאשם במעשה מגונה המנסה לקעקע את אושיות החוק מטעמים אינטרסנטיים ואינו בוחל בבלבול הציבור והטעייתו, וממש כשם ש"נשיא המדינה" הוא משל למי שנאחז בקרנות המזבח ומסרב להרפות, בכל מחיר ועל חשבון כולנו, האזרחים והאזרחיות).
 
"אני אישה חזקה – אינני זקוקה לחוק שיגן עלי מפני מטרידים מינית – יש לבטל את החוק". כמה אטימות, כמה ניתוק, אנוכיות, התנשאות, יהירות וכפיות טובה נשפכים מתוך הדברים המוכרים כל כך. ("אם אין לחם – שיאכלו עוגות; לי יש לחם, עוגות טעימות יותר"; זוכרים?).
האם עו"ד מרים רוזנטל היתה "אישה חזקה" שחושבת שהיא יכולה להתמודד בכוחות עצמה עם הטרדה מינית לו היתה אם חד הורית, ו/או עולה חדשה ו/או תושבת הפריפריה התלויה במעביד שאין לו תחרות, ו/או אישה צעירה ולא מנוסה? אלמלא העניק לה המזל העוור נקודת התחלה טובה, מבוססת, שאיפשרה לה לפתח קריירה עצמאית שמעניקה לה (לפחות אשליה) של בטחון ויכולת להתגונן מפני סקסיזם ושוביניזם בכוחות עצמה? נשים מזרחיות, פלסטינאיות, לסביות ומנוחשלות כלכלית בארץ מאשימות את הפמיניזם ה"לבן", האליטיסטי, כי הוא מתנכר להן ולצרכיהן. אבל זה לא הפמיניזם הישראלי שמתנכר לנשים, אלא נשים "חזקות" כמו מרים רוזנטל, שהן ואפסן עוד. אין כדבריה מעוררי הצמרמורת כדי להבהיר את טענותיהן ולהבהיר מהי הכתובת הנכונה אליה יש להפנותן.
 
ועוד. חשוב לזכור שלא רק המזל העיוור (וכשרון אישי מופלא, כמובן) איפשרו למרים רוזנטל (ודומותיה) להיות "אישה חזקה" המרשה לעצמה לשכוח את אחיותה ה"עניות", שהקשר איתן מעליב אותה כל כך. כדי להנות מן הזכות להיות אזרחית שוות זכויות, ללמוד משפטים, לעבוד לפרנסתה, מרים רוזנטל ניצבת על כתפיהן של דורות של נשים פמיניסטיות, לוחמות, שהקריבו את שמן הטוב כדי להלחם מלחמות זכויות נשים שבימיהן היו לא יותר פופולריות מן המלחמה נגד ההטרדות המיניות. נשים "חזקות" כמו מרים רוזנטל לעגו להן והתכחשו להן גם אז, ואמרו שלהן יש מספיק אמצעים כלכליים והנאות בחיים גם בלי לצאת לשוק העבודה ולהאבק נגד גברים במגרש שלהם. גם אז שמו "מרים רוזנטליות" מקלות בגלגלי הנשים שניסו להתריע, לשנות ולפעול לטובת הכלל. בלי בושה. בלי התנצלויות. כי כך נכון.
 
יש בארץ נשים לא מעטות כמו מרים רוזנטל. לצערי, יש כמוה גם בקרב עורכות הדין, שהסתפחו אל המעמד השליט (או לפחות כך הן מצליחות להרגיש, עם הרבה הרבה הדחקה ועוורון סלקטיבי, עד שמגיעה סטירת הלחי), ומתנכרות לציבור הנשים ולצרכיו. אבל לא הן הנשים החזקות. נשים חזקות הן מי שרואות את המציאות כמות שהיא, מכירות בה, ומתייצבות מולה. הן אינן מתכחשות ומנסות לרצות קולגות ולקוחות גברים. הן רואות את האפליה המיגדרית (כמו סוגי אפליה נוספים רבים, שלעולם קשורים זה בזה), ומתקוממות נגדה. הן אינן משלימות עם הדברים אם במקרה הצליחו להתברג אל הצד שעליו מרוחה החמאה. כל אחת עושה את חלקה, כפי יכולתה. בין שהיא עורכת דין, אם (חד הורית או לא), קרבן להטרדה מינית (או כל עבירה מינית אחרת), או "סתם אישה". אישה חזקה לא שותקת, ועומדת לצד קרבנות. היא שורדת תקיפות מיניות (ואחרות) ואם יש בכוחה – גם מתלוננת ונאבקת. היא מגלה סולידריות ותומכת בנשים אחרות (ולא רק בנשים). היא אנושית. אמפתית. אכפתניקית. למזלנו, הארץ מלאה בנשים חזקות אמיתיות כאלה. ולעיתים נדירות, נדירות מדי, הן מצליחות אפילו לשרוד את השיטה ולהתקדם בה למקומות בכירים ורבי השפעה. אפילו לנשיאות בית המשפט העליון. זוהי חצי הכוס המלאה שיש להתברך ולשאוב ממנה עידוד והשראה.