בישראל, כמו בארצות רבות, שיח חברתי ער נסוב על תהליכים שיטתיים ומתמשכים השוחקים את כל היסודות שמבנים יחדיו חברה מתוקנת ונאורה: הדמוקרטיה, שלטון החוק, הפרדת הרשויות, הליברליזים, זכויות האדם, ומעל לכל — האוטונומיה של הסובייקט האנושי העצמאי. אף שהדאגה מוצדקת ומחייבת מחשבה ופעולה, דומה שאנו נוטים להתמקד ב”לקחי המלחמה הקודמת”: בדפוסי האיום והסכנה שעוצבו במאה הקודמת על ידי המשטרים הפשיסטי, הנציונל-סוציאליסטי והסובייטי. מפלגות פופוליסטיות מתלהמות, אידיאולוגיות טוטליטריות, מנהיגים אוטוריטטיביים, מנגנונים שמלבים תחושות קיפוח לאומיות ושנאת זרים — כל אלה אכן פורחים בעשור השני של המאה העשרים ואחת; אך הם תופעות שזוהו כבר במאה העשרים. במאה הנוכחית צומחים דפוסי איום חדשים, חמורים לא פחות — ויש שיאמרו הרבה יותר — על יסודות החברה המתוקנת, אך טרם השכלנו להכיר בגודל הסכנה שהם צופנים, או לפתח תגובות נגד. מן הראוי שניתן עליהם את הדעת, כל עוד אפשר לרסנם באיבם.
בימים אלה ראה אור בארצות הברית ספרו של כריסטופר ווילי (Christopher Wylie) “דפיקת מח: קמבריג’ אנליטיבה והמזימה לשבור את אמריקה” (Mindfuck: Cambridge Analytica and the Plot to Break America). ווילי היה אחד המייסדים והמוחות היצירתיים של קמבריג’ אנליטיקה: הסטרט-אפ שאסף דטה על מאות מיליוני משתמשי פייסבוק, ניתח אותו, ובנה אלגוריתמים להשפיע על תודעותיהם ועל בחירותיהם של מיליונים. כאשר סטיב בנון, הפעיל הימני הקיצוני בתמיכת המיליארדר רוברט מרסר, והארגונים לקידום הברקזיט בתמיכת גורמים רוסים, קנו את שירותיה של קמבריג’ אנליטיקה, הם הפעילו שטיפת מח ממוקדת על מאות אלפי או אף מיליוני אנשים, ותרמו לקבלת החלטת הברקזיט ולעלייתו לשלטון של דונלד טראמפ. כך חתרו תחת הדמוקרטיה וחופש הפעולה של האזרחים, והטו את הכף נגד מפלגות מקדמות שלטון חוק וזכויות אדם.
ניסוחים תמציתיים ולקוניים כמו זה נשמעים לנו פנטסטיים כל כך שאנו נוטים לבטלם בחשד שהם סנסציוניים ופנטזיונריים. לכן חשוב כל כך לקרוא את עדותו המפורטת והמצמררת של ווילי, שהפך לחושף שחיתויות וחשיפתו את התנהלותה של קמבריג’ אנליטיקה בפני בתי הנבחרים האמריקאי והאנגלי הובילה לפירוקה.
רבים מאיתנו כבר הפנימו את התובנה שחברות כמו פייסבוק משתמשות בנתונים שמשתמשיהן מזינים לפלטפורמות שלהן כדי לסחור ב”ביג דטה”. רבים סבורים שמטרת הסחר לאפשר לחברות מסחריות לדייק את מסריהן השיווקיים, ושפייסבוק רשאית לעשות זאת מכיוון שמשתמשיה “מסכימים” לכך בתמורה לשירות חינמי שהם מקבלים. ווילי חושף כיצד הביג דטה משמשת חברות כמו קמבריג’ אנליטיקה לבנות באין מפריע כלי נשק פסיכולוגיים שמטרתם המוצהרת היא לחתור תחת האוטונומיה והיושרה של מערכות חברתיות ומדיניות שלמות. מדעני המחשב של קמבריג’ אנליטיקה בנו את הכלים וניסו אותם תחילה על מדינות עולם שלישי, למשל באפריקה, ואחר כך על אנגליה וארצות הברית. אין שום סיבה לחשוב שחברות כאלה לא פועלות או יפעלו גם אצלנו.
ווילי, איש מדעי המחשב, מתאר כיצד הוא וחבריו “שיבטו” פרופילים של מאות מיליוני משתמשי פייסבוק ויצרו כפילים שלהם בעולם הוירטואלי. כך בנו עולם מדומה זהה לעולם האמיתי, שאפשר לחקור אותו ולנסות עליו אסטרטגיות וטקטיקות שאת תוצאותיהן ניתן להעתיק לעולם החברתי הממשי. בעולם הוירטואלי שבנו, הם בדקו אילו אשכולות של התנהגויות ברשתות החברתיות מעידים על חשדנות עמוקה כלפי מוסדות חברתיים, חרדתיות, נטייה לפרנויה, לקורבנות, לכעס ולקיצוניות. הם התמקדו בפרופילים פסיכולוגיים של יצורים וירטואלים שמשלבים תכונות כאלה, והחלו לבדוק כיצד הם יגיבו למסרים שונים שנועדו ללבות תגובות עזות. המחקר איפשר להם לחדד מסרים כדי להשיג תגובות חזקות וקיצוניות ככל האפשר בקבוצות גדולות ככל הניתן. וכשהמסרים נוסחו וחודדו בעזרת הפרופילים הוירטואליים — הם הזינו אותם דרך בוטים לפידים של האנשים הממשיים שעל פיהם נבנו הפרופילים הוירטואליים. הם דייקו ושלחו את המסרים רק לאותם אנשים שעליהם חשבו שיעבדו באופן היעיל ביותר, כלומר: הם “טיווחו” את מי שהלמו את צרכיהם, ולחצו באופן מדויק על כל כפתורי החולשות שלהם. אנשי המחשבים הצעירים של קמבריג’ אנליטיקה נדהמו מגודל ההצלחה של השיטה שפיתחו.
אחת הדוגמאות שווילי מציג היא הססמא “בנו חומה”. ססמא זו הומצאה ונוסתה על ידי מדעני קמבריג’ אנליטיקה מספר שנים לפני שדונלד טרמפ החליט להתמודד לנשיאות ארצות הברית. הם זיהו שפרופיל מסויים של אמריקאים שמפגין תכונות כמו אלה שתוארו קודם, רוצה להתבצר בפני העולם, וססמא זו פועלת עליו באופן מיטבי. בעזרת בוטים, הם חיזקו באנשים הללו את החרדות וההסתגרות ואת הרגישות לססמא, באופן שימקסם את השפעתה עליהם. טרמפ קנה את הטיפ, ועשה בו שימוש מוחץ.
ווילי מתאר את ההתרגשות העצומה בעריכת מחקרים חברתיים חדשניים ופורצי דרך במימדים שבעבר אי אפשר היה לשערם. הוא מתאר כיצד, כשסטיב בנון ורוברט מרסר, וארגוני הברקזיט והגורמים הרוסיים, קנו מן החברה מחקרים ואסטרטגיות שנועדו לקעקע את החשיבה העצמאית בארצות הברית ובאנגליה ולהשיג את התוצאות הפוליטיות הרצויות לאנשי הימין הקיצוני, הוא וחבריו לא רצו להכיר במשמעויות של פעולותיהם. ההתלהבות מן המחקר המדעי החברתי-המחשבי, ההישגים מרקיעי השחקים והתקציבים הבלתי מוגבלים גרמו להם לעצום עיניים ולהתכחש לכך שהם נותנים יד להרס היסודות של החברות שהם חיים בהן.
בסופו של דבר, רבים מחבריו של ווילי הצטרפו אליו לחשיפת השחיתות בפני ועדות של בתי הנבחרים בשני צדי האוקיינוס האטלנטי, הסערה הציבורית הרקיעה שחקים (לרגע), וקמבריג’ אנליטיקה אולצה להפסיק את פעילותה. ואולם כפי שלמדנו מן ההיסטוריה, כשכלי הרס אפקטיבי נבנה — לא ניתן למנוע את נפילתו לידיים מסוכנות, ואת השימוש המזיק בו בעתיד. ואכן, חברות דמויות קמבריג’ אנליטיקה פרחו כפטריות בחלקים רבים של העולם, והן ממשיכות להשפיע על דעת הקהל על פי צרכיהם של מי שיש להם תשוקה לשלוט ואמצעים לממנה.
כאמור, אין שום סיבה לחשוב שאין מי שמשתמשים בשירותיהן של חברות כאלה כדי להשפיע בחשאי על תודעותיהם של אזרחי ישראל, בין אם אלה גורמי חוץ עוינים, ובין אם אלה גורמים מתוך החברה הישראלית, המבקשים לעודד בנו את הטלת הספק במוסדות המדינה, את החשדנות כלפי המערכות הציבוריות, את שנאת הזרים, הקיצוניות והסגידה למנהיג חזק. ישראל, כמו שאר המדינות, טרם הפנימה את גודל הסכנה, ולא נערכה להתמודד איתה. מי שמפעיל או יפעיל טכניקות כמו אלה של קמבריג’ אנליטיקה בישראל יצליח לחמוק מאימת החוק ואף מן המודעות הציבורית. הוא יוכל לטעון, כפי שטוענים אנשי הברקזיט באנגליה, שהחלטה שהתקבלה ברוב מזערי לאחר שימוש בטקטיקות של שטיפת מוח היא “רצון העם” שאין לערער עליו.
ווילי טוען שחברות אינטרנט מהנדסות את החלל הוירטואלי שבו אנו חיים כשם שמהנדסים בונים את השטח הפיזי, וממליץ למדינות להכפיף חברות אינטרנט מכל הסוגים לרגולציה דומה לזו שמוחלת על חברות הפועלות במציאות הפיזית. הוא מציע להכפיף אנשי מחשבים לקוד אתי מחייב, כמו רופאים, עורכי דין ופסיכולוגים. הוא מדגיש שהשירותים שחברות כמו פייסבוק מעניקות אינם חינמיים, וש”הסכמת” המשתמשים אינה יכולה להתיר להן לפעול ללא הגבלה. הוא קורא להקמת גופים מדינתיים שיפקחו על השולטים בעולם הדיגיטלי ויבטיחו את האינטרס הציבורי.
יש לקוות שממשלה בראשות כחול לבן תיקח את כל אלה לתשומת ליבה, כדי לקדם את פני הרעה. אם ישראל תיגרר לסבב בחירות נוסף, ראוי שועדת הבחירות הראשית תתן את דעתה על הסכנות שהמאה העשרים ואחת הצמיחה והן מאיימות על טוהר הבחירות.