כמי שמוקירה פרטיות וקנאית לפרטיותה, העדפתי כל חיי להגן על זכותי האזרחית הבסיסית ולהשאיר את בחירתי המפלגתית מאחורי הפרגוד. העיתים השתנו: מושגי יסוד של השיח הפוליטי עוותו או רוקנו מתוכן, והסירוב להזדהות או להתחייב משרתים הרבה פחדנות, צביעות והתחמקות מאחריות אזרחית. יש רגעים בהם מי שהחזיקו בארון את זהותם המינית מרגישים שיושרתם ומחויבותם האזרחית לקהילה מחייבות אותם לצאת החוצה ואף לצעוד בגאווה ברחובות – גם במחיר הפרטיות. בדומה, בשנים האחרונות אני מרגישה שכאשר אידאל הדמוקרטיה רודד לטכניקת הצבעה ללא הגנה על מיעוטים, כש”שמאל” הפך למילת גנאי, “שלום” נהיה צליל חלול וריק מתוכן, ו”ציונות” נחטפה על ידי לאומנים שאינם מחויבים לזכויות אדם, נכון וראוי לאזרחית שמרגישה מחויבות לקהילתה לצאת מן הארון בהקשר הפוליטי. ולכן אני חושפת ומשתפת בהחלטתי להצביע מרצ.

הצבעתי עבור מרצ איננה שבטית; היא לא מביעה שייכות לקבוצת יחס ואיננה חלק מן הפוליטיקה של הזהות. (בקיצור, אינני מצביעה מרצ כי זה מה שמצביעים מודעי ומשפחתי או כי כך הצבעתי תמיד וההצבעה מעניקה לי תחושת שייכות לקליקה). היא גם לא טקטית, מתוך חישובי חישובין ספקולטיביים של הרכבת מרכבות. אני מצביעה מרצ כי חברי בית המחוקקים הם, בהגדרה, נציגים, שליחי ציבור: אני בוחרת את מי שייצגו אותי באסיפה המדינית הלאומית הישראלית; מי שיהיו לי לפה. כשאני בוחרת את מייצגי, אני שוקלת היטב מי אני בהקשר האזרחי, המדיני, ומה מייצג אותי. נציגי הם שלוחי: הם צריכים להלום את האני האזרחי שלי, לבטא אותו, לגלם אותו ולממש אותו. אני צריכה להביט בהם באמון, לעקוב אחריהם בביקורתיות, לוודא שלא סטו מן הפיקדון שהפקדתי בידיהם, ולחוש גאווה כשהם מבטאים היטב את דעותי האזרחיות ונאבקים עליהן בשמי. על סמך ניסיון העבר וצפייה זהירה לעתיד, אני מצביעה מרצ.

אני מאמינה בדמוקרטיה ליברלית סוציאליסטית, כלומר במדינת רווחה המגינה על זכויות אדם אזרחיות, כלכליות ותרבותיות. אני מאמינה בכבודו הסגולי המלא והמוחלט של כל אדם באשר הוא אדם, ובזכותו של כל אדם לכבוד מחיה, כלומר – לפתח, ככל הניתן, את צביונו האנושי הייחודי, החד פעמי, המאפיין אך ורק אותו. אני מאמינה בזכויות אדם לכל, ללא הבדל מין, גזע, מעמד, דת, נטייה מינית, או כל מאפיין אחר. בצדק חברתי לכל בני האדם (שכולל זכויות לדיור, להשכלה משמעותית, לבריאות, למשפחה). אני מאמינה שתפקיד השלטון, לרבות בית המחוקקים, לשרת נאמנה את טובת הכלל, המורכבת מטובת כל פרט וכל קבוצה, לרבות פרטים חריגים וקבוצות חריגות ולא אהודות. אני מאמינה שכל שליטה מוחלטת של קבוצה אחת בקבוצה אחרת (לרבות מצב של כיבוש) היא מצב בלתי נסבל שיש לסיימו מתוך משא ומתן הדדי, והתחשבות בצרכי כל הצדדים. אני מאמינה שעשרות שנות כיבוש אינן מוסריות, ופוגעות באופן אנוש הן בנכבשים והן בכובשים. אני מאמינה שמדינה דמוקרטית ליברלית סוציאליסטית חייבת להיות מופרדת מדתות ומממסדים דתיים. ההפרדה יכולה להיות על פי מתכונת כזו או אחרת, אך זכויות אדם אזרחיות, כלכליות ותרבותיות חייבות להיות מעוגנות ומוגנות על ידי משטר מדיני שאינו מאפשר לשום השקפה דתית, כמו גם אתנית או כתתית לאיים עליהן. משטר מדיני המבטיח, בין השאר, נישואין וגירושין ללא קשר לדת, גזע, מין, נטייה מינית או כל מאפיין אחר. משטר מדיני המבטיח תחבורה ציבורית לכל תושביו בכל ימות השבוע; שאינו מתערב בהמרות דת של תושביו.

אמונתי המוצקה בערכי יסוד אלה היא עמוד השדרה של זהותי האזרחית, המדינית. היא כרטיס הביקור האידאולוגי שלי בהקשר הקבוצתי. היא זהותי הדמוקרטית הליברלית הסוציאליסטית. היא תפיסת השמאל שלי,  והיא הציונות שלי, שהולכות יד ביד. כי הציונות שלי היא לא התלהמות דביקה, קורבנית ובריונית; הציונות שלי (הקשורה כמובן בזהותי היהודית והעברית) היא חזון של תיקון עולם המתחיל בבית. תיקון עולם שמתחיל בבניית הבית המדיני שלי, ישראל, באופן ההגון והמכבד ביותר שאפשר. זוהי הציונות של הרצל, של אחד העם, של א.ד. גורדון ושל רבים ורבות טובים וטובות – כפי שאני מבינה אותם ואותן.

כשאני בוחרת את נציגי בבית הנציגים, בית המחוקקים של המדינה שבה אני אזרחית, אני בוחרת במי שאני סומכת עליהם, על סמך בחינה ביקורתית, שייצגו טוב ביותר את הערכים הללו ואת נגזרותיהם. אני בוחרת במי שאני סומכת עליהם, על סמך בחינה ביקורתית, שישכילו להתמודד עם מציאות הפכפכה ומורכבת, בלי לאבד את הדרך הערכית הזו. שיעשו את ההתאמות והפשרות הנחוצות וההכרחיות – אך בלי לשפוך את התינוקת עם מי האמבט.

הבחינה הביקורתית של העבר וההווה מובילה אותי למסקנה שמבין הרשימות המבקשות לייצג אותי בבית המייצגים, רשימת מרצ מייצגת באופן הטוב ביותר את הערכים המרכזיים לזהותי האזרחית המדינית. מכל הרשימות, ההסתברות גבוהה ביותר שחבריה לא יפתיעו אותי בהחלטות שאינן עולות בקנה אחד עם ערכי היסוד שלי, ושבכל הנסיבות ילחמו על דרכם-דרכי באמונה, ביושר, בהגינות, ללא משוא פנים, וללא אינטרסנטיות מושחתת. מכל הרשימות, ההסתברות גבוהה ביותר שחבריה לא יגרמו לי להתבייש ולהצטער על הצבעתי, ולהודות, בעוד מספר שנים, שהתפתיתי לחזיון שווא. זו אינה רשימה מושלמת: היה טוב לו ברשימת מרצ היו יותר מזרחיים ואנשי פריפריה, כמו גם נציגי יהדות קונסרבטיבית ורפורמית במקומות הראשונים, ויש להמשיך לפעול לשם כך. עם זאת, בהתחשב במימדיה הקטנים של הסיעה, זוהי המפלגה הייצוגית ביותר בהקשר של מין, לאום, נטייה מינית ואנשים עם מוגבלות. מזל שהיא לא מושלמת, כי לו היתה — לא היה מה לשאוף לשפר.