בימי חורף קפואים מתחשק יותר להתכרבל עם ספר טוב/ כוס תה/ סרט חם/ צג המחשב. וכך הגעתי לתחרות “הנשים המשפיעות בתרבות” לשנת 2007. מעניין: הזדמנות לגלות נשים שעושות, יוצרות, מנהלות. חלקן סמויות מן העין, וטוב ללמוד על פועלן. השילוב בין “נשות תרבות גבוהה” (כמו ארנה פורת וליה ון ליר) לבין “נשות תרבות פופולרית” מביך, אבל בעידן הפוסט-מודרני אפשר וצריך לחיות איתו. מטרידה יותר הגדרת ה”השפעה”, שגם היא מבטאית מידה גדושה של פוסט-מודרניות: נטולת הטיה ערכית. “משפיעה” היא מי ששיחקה במיטב התפקידים התאטרליים והקימה ומנהלת תאטרון איכותי לצעירים – וגם מי שמוכרת אלבומים רבים או משחקת בתכנית בידור בטלוויזיה. האם “השפעתה” חיובית, שלילית, תורמת, מזיקה, מקדמת ערכים חברתיים רצויים או רק את עצמה – שאלות בלתי רלבנטיות בחברה הישראלית הצרכנית במאה העשרים ואחת; העיקר שהיא “משפיעה”, כלומר, כנראה, מוּכרת ומוֹכרת.  
 
אבל מה שהטריד אותי במיוחד הוא העדרן המוחלט של נשים מקבוצות חברתיות מסוימות: בעוד שיש בקרב ה”נבחרות” נשים יהודיות “אשכנזיות” ו”מזרחיות”, ילידות הארץ ועולות, כמדומני שאין ביניהן נשים יהודיות דתיות או נשים ישראליות שאינן יהודיות, ובראש ובראשונה – פלסטיניות, או נשים אתיופיות. האם אין נשים מקבוצות אלה המשפיעות על התרבות בישראל, או שמא אינן נראות מספיק על ידי עורכי הרשימה כדי להכלל בה? ומדוע נשים יהודיות “מזרחיות” “משפיעות” על ידי מכירת אלבומי שירה, ואילו “אשכנזיות” משפיעות גם על ידי ניהול רשתות חנויות ספרים, תחנות רדיו, תאטראות, והצגת תערוכות אמנות בגלריות בינלאומיות? האם אנו עדיין בשלב בו נשים מזרחיות יכולות “להצליח” רק דרך “כוכב נולד”, או שמא אלה הן הנשים המזרחיות המושכות את עיניהם של עורכי התחרויות? לא בררתי סוגיות אלה די הצורך כדי להציע להן תשובות. אבל גם ההתחבטות בשאלות עצמן שווה את השיטוט ברשימת “המשפיעות”.