אז מה הסיפור הגדול בכינוי עובדת סוציאלית בכלא “כוסית”? שירות בתי הסוהר מצא לנכון להרחיק כלוא בכלא חרמון אשר כינה עובדת בכלא “כוסית”, והתעניין במספר ה”בעלים” שהיו לה. האסיר פנה לערכאות, והשופט עודד גרשון מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את העתירה וקבע כי “כוסית” אינו בהכרח ביטוי פוגע, ויכול גם לשמש כביטוי חיבה.
לפי אותו הגיון, גם כינויים כמו “חתיכת תחת עסיסי”, “מחלבות תנובה”, “פר הרבעה”, “יהודון תחמן” או “כושון חרמן” יכולים להחשב כביטויי חיבה. גם כאשר הם מופנים לבעלת תפקיד או בעל תפקיד במסגרת מילוי תפקידם המקצועי.
ובעצם, למה לא?
לא בגלל “גסותן” של המילים. לא מטעמים פוריטניים של צניעות שמרנית מסמיקה. טעם רע הוא טעם רע, אבל במקומותינו לא מקובל להתרגש מגילויו, או אפילו לזהותם ככאלה. אז למה? כי “כוסית”, “חתיכת תחת עסיסי”, “מחלבות תנובה” ו”פר הרבעה” עושים רדוקציה של אדם לאיברי מינו, לשימוש המיני שניתן לעשות בו, ובכך הם “מחפצנים” אותו, כלומר הופכים אותו לאובייקט מיני. זוהי פגיעה קשה באנושיותו של האדם, בזכותו להגדרה עצמית, ולכן גם בכבודו. והפגיעה בכבוד האדם היא, כידוע, פגיעה בערך המרכזי שמדינת ישראל חרתה על דגלה בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. הדבר חמור במיוחד כשמדובר בקבוצה שמעמדה החברתי נחות, כמו נשים. לאורך ההיסטוריה, נשים זוהו כחפצים מיניים, ומיניותן הוגדרה כשלילית, מבישה, מסוכנת וטמאה. על רקע זה, התייחסות לאישה כאל חפץ לשימוש מיני חותר גם כיום תחת בטחונה האנושי, מעמדה המקצועי ומקומה בעולם העבודה, בתחום הציבורי ובחברה האזרחית. התייחסות לאישה כאל חפץ לשימוש מיני דוחקת אותה שוב אל המקום בו היתה כלואה אלפי שנים במסגרת החשיבה הפטריארכלית המסורתית: רכוש עובר לסוחר בין גברים, לשימוש מיני והעמדת ולדות.
במדינת ישראל, כאשר נשים נסחרות בפועל ועוברות לסוחר כסחורה לשימוש מיני פשוטו כמשמעו, התייחסות מילולית כזו אינה רחוקה מספיק מן המציאות כדי להיות בדיחה לגיטימית. התייחסות מילולית כזו מבטאה, משקפת, מגבה ומנציחה מבנה חברתי בו נשים מודרות מתחום האנושי ונעולות בתחום הקנייני. חישבו על הכינוי “יהודון תחמן”, כאשר הוא מושמע על ידי לא יהודי בחברה לא יהודית בעלת עבר אנטישמי השולח תזכורות אל ההווה. ביטוי כזה מבטא, משקף ומנציח את הדרת היהודי מתחום האנושי ומידורו כנחות ומאוס. יהודי אחד יכול להחליט לכנות את חברו כך, אם באופן זה ברצונם להוכיח לעצמם שאינם חוששים מן האנטישמיות. אבל כיצד נחוש אם כך יכונה עובד יהודי במסגרת מילוי תפקידו, ואף אם הדבר נאמר בנימה ידידותית וללא כוונות זדון? סטראוטיפים הם מסוכנים. מעשים מתחילים במילים. הטרדה מינית ואונס מוכרים בישראל, סוף סוף, כמכת מדינה. התייחסות אל נשים כאל “כוסיות”, כלומר כאל איבר המין הנשי הקיים לשם שימוש מיני של הדובר, אינו בלתי קשור בתופעה הקשה של אלימות מינית נפוצה נגד נשים. אם אישה היא “כוסית”, למה לא “לזיין” אותה?