היום הרשיע בית המשפט בירושלים (מפי השופטת חגית מאק קלמנוביץ’) את שלמה פוקס, שלפני יותר משנתיים קרא לעבר דורון מטלון “פרוצה”, ודרש ממנה לעבור לשבת באחורי האוטובוס שבו נסעו שניהם. העבריין הורשע בהטרדה מינית. אחת הטענות שמעלה עורך דינו היא שהקרבן העבירה “רק הרוויחה” מן התקרית, שכן היא זכתה בפרסום, ואף נבחרה ל”נערת ישראל”. לדבריו, האשמתו של פוקס והרשעתו נועדו רק “לסחוט” ממנו פיצוי עבור הנפגעת, שלא מגיע לה כל פיצוי כי היא, כאמור, “רק הרוויחה” מכל האירוע.

 ראשית – סיפוק גדול נוכח ההרשעה הנכונה והמתבקשת. למה “הטרדה מינית”? כי החוק למניעת הטרדה מינית קובע שמי שמשפיל ומבזה אישה על רקע היותה אישה – מטריד אותה מינית ועובר על החוק. (אגב, גם מי שמשפיל ומבזה גבר על רקע היותו גבר עובר על החוק בדיוק באותה מידה). התייחסות לאישה כחפץ מיני שניתן לסחור בו, ודרישה ממנה לשבת בירכתי אוטובוס אכן מהווים ללא כל ספק ביזוי והשפלה של אישה בדיוק ואך ורק מפני שהיא אישה. אין דוגמה מובהקת יותר לביזוי והשפלה של אישה בשל היותה אישה מאשר מקרה זה. ולכן זוהי בהחלט הטרדה מינית בדיוק מן הסוג שהחוק התכוון לאסור, למנוע, ולענוש. הסיפוק רק במיוחד, כי הגדרה זו של הטרדה מינית אינה מוכרת למרבית הציבור, ומעטות מאוד התלונות עליה. יש לקוות שמקרה זה, שזוכה לפרסום, יעזור להפיץ את הבשורה שמאז שנת 1998 אסור בישראל לבזות אישה בשל היותה אישה. ומי שעושה כן עובר על החוק, ויכול בהחלט להיות מורשע בפלילים וגם לשלם פיצוי בתביעת נזיקין אזרחית.

 שנית – התבטאותו המבחילה והמקוממת של עורך דינו של שלמה פוקס, ניקולס קאופמן. החוק למניעת הטרדה מינית קובע שאדם שהוטרד מינית נפגע ונגרם לו נזק. נקודה. גם אם לא רואים את הנזק – הוא נגרם. מעצם ההטרדה המינית. זו חזקה שנקבעה בחוק בדיוק כדי להרגיל את הציבור להבין שהטרדה מינית היא פוגענית, והיא גורמת נזק. ועל נזק – זכאי אדם לפיצוי. כלומר: כשאישה נקראה “פרוצה” ונדרשה לשבת בירכתי האוטובוס נגרם לה נזק. גם אם בגדיה לא נקרעו, שום חפץ לא נלקח ממנה, ועצמותיה לא נשברו. הנזק שנגרם לה הוא מכך שהופרה זכותה הבסיסית ליחס אנושי בלתי מבזה. ועל כך מגיע לה פיצוי. ממש כמו בחוק לשון הרע, שלפיו אם פוגעים בשמה הטוב של אישה – גורמים לה נזק, וחייבים לפצות עליו. ניסיונו הנואל של עורך דינו של שלמה פוקס להכחיש את הנזק שנגרם לנפגעת, דורון מטלון, מקומם. טענתו כאילו מטלון “רק הרוויחה” מן הפגיעה שפוקס פגע בה, כי הדבר קנה לה אהדה ציבורית – היא ממש נפשעת. לפי הגיון מעוות זה, אדם שנפגע מרכבו של נהג שיכור, נחבל בכל גופו וזכתה לטיפול חם ומסור בבית החולים, “רק הרוויח” מן הפגיעה, אם סיקור תקשורתי קנה לו אהדה ציבורית, ובעקבותיה הוא זכה לביקורים, פרחים וארוחה חמה משכנים. לפי הגיונו של עורך הדין קאופמן, לא זו בלבד שקרבן תאונת הדרכים אינו זכאי לפיצוי מן הנהג השיכור – אלא שעליו לשלם לו, שכן “הרוויח” עקב מעשיו של הנהג השיכור. עורכי דין זכאים להגן על לקוחותיהם, גם אחרי שהורשעו והוכרזו על ידי בית המשפט לעבריינים.

 עורכי דין זכאים גם להנות מחופש הביטוי, שהוא ערך יסוד מקודש בחברה ליבראלית. אבל עורכי דין צריכים לספוג גינוי וסלידה ציבוריים כאשר הם מרוויחים זאת ביושר, כמו במקרה זה.