רגעים של סיומים והתחלות, מטבעם שהם מעוררים גם חוסר נחת, תסכול, כאב, חרדה. הם מזמינים “חשבון נפש”, וזה, מעצם טיבו, לא יכול להיות פשוט ונעים. מה שהיה הוא בהכרח לא כל מה שרצינו, ולא כל מה שקיווינו, ולא כל מה שהאמנו שיכול להיות; ומה שיהיה – האם יהיה לנו כוח לעשות אחרת? האם נעז? האם נדע איך? האם נצליח? סיומה של שנת 2007 ותחילתה של 2008 מכילות, בדרך הטבע, את כל הרגשות המורכבים הללו. במישור הקבוצתי שלנו, הפער בין עניים ועשירים העמיק, הכיבוש ותחלואיו לא תמו, הממשל לא טיהר את ידיו או את דרכיו, העולם התחתון משגשג, החינוך מוסיף להתדרדר, הציניות גואה, מירוץ הצרכנות ושטיפת המוח המטמטמת בעיצומם, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ובמישור האישי – שוב זקנו בשנה…
 
על רקע כל אלה בולטות בחדשות של יומה הראשון של השנה החדשה שתי נקודות אור מרוממות רוח ומפיחות תקוה. ראשית, למרות “כוחות השוק” החזקים והאינטרסים הכלכליים הברורים של חברות הפרסום ולקוחותיהן, בתי המשפט וועדת הכלכלה של הכנסת לא התקפלו, ושלטי החוצות המפלצתיים של נתיבי איילון אמורים לרדת ולהעלם מנוף חיינו. סיבה למסיבה של ממש. במקום דוגמניות ודוגמנים במימדים אל-טבעיים של אלים אולימפיים – כולם צעירים, מושלמים ואחידים ביופים, נטולי כל מבע אנושי, ומצווים עלינו לצרוך, לצרוך, לצרוך –  נשוב לראות את נופי חיינו האמיתיים. נשוב לראות בתים, בטון ועצבת, מקולפי טיח, מתוחזקים יותר ופחות, ולצידם אלה שהמתכת והזכוכית החדשים שלהם מבהיקים עדיין באור יקרות. המציאות של חיינו כאן ועכשיו. ואולי אפילו פיסת שמיים. שמיים מעוננים, או ריקים וכואבים. המוח המותש ישוחרר מאזיקי המתקפה הבלתי פוסקת, המסתערת עליו בדימויים ודמויות פרובוקטיביים, “נוצצים” ותובעניים, ויוכל אולי לנוח קצת, וביחד עם הנשמה גם לנשום, לחייך – וגם להתפנות לדרך, אתגריה וסכנותיה. כל הכבוד לעמותת “פעולה ירוקה” שחוללה את הנס, מזל טוב לנו, ומי יתן ונדע להבטיח שהברכה אכן תאריך ימים ולא תכרע תחת נטל האינטרסים הכלכליים האורבים לנו מכל עבר ומתישים את נציגנו המחוקקים. (אפשר לנסות לסייע על ידי חתימה על העצומה באתר העמותה).
 
שנית, ומשמח עוד יותר, עמותת אנונימוס בחרה ביומה הראשון של השנה החדשה להחתים אותנו, הישראלים, ואת נציגנו בכנסת, על “הצהרת זכויות בעלי חיים”. ההצהרה מזכירה לנו שלא רק אנחנו חיים, נושמים, מרגישים, סובלים, כואבים, מתקשרים, ורוצים להנות מחיינו: סביבנו מליוני יצורים חיים אחרים, שלרוב אנו רואים בהם (דרכם) רק חומר גלם למזוננו, או דימויים חמודים ונעימים לתכונות של עצמנו. אנחנו נוטים לשכוח שהם יצורים חיים בזכות עצמם, שנולדו וחיים בזכות עצמם, בלי שום קשר לצרכים שלנו ולדרישות שלנו מהם. רובנו מתעלמים רוב הזמן מכך שמליונים רבים של יצורים חיים מעונים ונרצחים, ללא הרף, כדי לספק לנו מזון זול וזמין יותר, עור ופרוות, וסתם תוצאות “מדעיות” הקשורות לסבונים ושמפואים, שרובן לא נחוצות וחסרות ערך בעליל. אנחנו מעדיפים לא לדעת שתרנגולות כבר מזמן לא מהדסות על רגליהן בחצר, מנקרות זרעונים ומגדלות להקות של אפרוחים: הן מואבסות, כבדות וחסרות תזוזה, חולניות ושבורות רגליים בכלובים צרים שלא מאפשרים להן לנוע. הן סובלות מכל מחלה אפשרית, הנכפות עליהן כדי להפוך אותן ל”מוצר” נוח יותר “לעיבוד”, סובלות יסורים רבים בחייהן הקצרים, ומומתות בדרכים אכזריות. כך גם הפרות, העגלים, שלא לדבר על האווזים. וכסף הדמים זורם מאיתנו לכיסיהם של התאגידים. הדברים ידועים, ועמותות רבות בארץ כבעולם נאבקות להביא את הדברים למודעותם של יותר ויותר מאתנו ולהתחיל לחולל שינויים. למשל, שנקנה רק “ביצי חופש”. שנחרים תעשיות רצחניות. שנתנגד לניסויים בבעלי חיים (בודאי לריבוא הניסויים המיותרים לחלוטין) ולמי שמסייעים להם ומאפשרים אותם (למשל חברת אל על). שנדרוש קביעת כללים המקטינים את הסבל (למשל – איסור פיטום אווזים). 
 
והנה ביומה הראשון של השנה החדשה הצליחה אנונימוס להביא כשלושים חברי כנסת, כרבע מנציגנו, להכריז כי יחתמו בפומבי על הצהרת זכויות בעלי חיים. גם הם חיים. גם הם סובלים כשמענים אותם וכואבים כשמכאיבים להם. צריך לראות אותם, לראות בסבלם ולא לתת לו להמשך. ההכרזה היא לפחות צעד הצהרתי קטן – אך חשוב ומשמעותי – למה שצריך להפוך לעידן חדש. כבוד האדם, ובמיוחד כבודו הסגולי, הוא ערך חשוב מאין כדוגמתו – אך אין שום סיבה והצדקה שיבוא במבודל מכבודם הסגולי של שאר היצורים החיים; אין שום סיבה שיתעצם על דרך של הפרדת האדם משאר כל החי. כבודו הסגולי של כל יצור חי עולה בקנה אחד עם כבודו הסגולי של כל יצור חי אחר. אין, לא יכול להיות ואסור שיהיו ביניהם מתח או תחרות. וההיפך הוא הנכון – רק כשנכבד את האחר והשונה מאתנו, גם את זה שאינו אנושי כי הוא חי מסוג אחר, יהיה כבודנו האנושי הסגולי שלם יותר. אנונימוס מזמינה את כולנו לחתום על הצהרת זכויות בעלי חיים – התחלה מפיחת תקווה לשנה החדשה. רגע ללא ציניות. צריך פעם בשנה.