לקראת חג השבועות, מהדורת החדשות של ערוץ השידור הממלכתי בחרה להקדיש זמן-שיא-צפייה יקר לאירוע ממלכתי רב חשיבות שהתרחש בפרטצ’יה עלית: תחרות אפית עוגות גבינה שנערכה (בחסות תנובה, כך נראה), בין נשות השגרירים הזרים המכהנים בארץ. כל אשת שגריר התבקשה להפגין את כישורי האפיה שלה, וכולן הועמדו, על ידי מדינת ישראל, למבחן הנשיות האמהית המזינה והסועדת: מי היא הרעיה ה”גם אופה וגם יפה” מכולן; מי היא אשת החיל מכל האחרות. וכך, לנגד עיננו, מנהג חדש בא למדינה: לקראת חג השבועות, מדינת ישראל בוחנת איזו אשת שגריר היא אמא-אדמה המוצלחת מכולן, ומפיצה בגויים את דימוי הנשיות האופה. מדינת היהודים, זו ללא הבדל דת, גזע ומין, מדרגת את נשיותן המסורתית של נשות (שגרירי) העולם ומפיצה אור ודוגמא לגויים. ההיית, או חלמתי חלום?
ובעודי משפשפת את עיני הנבוכות אני שואלת את עצמי: ומה אם יש שגרירה בישראל? מה אם מדינה כלשהי בחרה, חס וחלילה, לשלוח אלינו אישה בתפקיד מקצועי? האם נדרש מבן זוגה הנשוי להשתתף בתחרות הנשיות העולמית? או שמא ננזפת השגרירה על ידי נשיא המדינה, והמדינה הסוררת מוקעת מקהל מדינות התרבות הנשית? או שמא היא נדרשת לחיות עם בת זוג, שתשמש כאשת שגריר(ה) ותאפה לנו עוגות? ומה אם, רחמנא ליצלן, אחד השגרירים אינו נשוי? או שהוא נשוי (כפי שכבר ניתן היום בחלק מארצות העולם) לגבר? הרי יש בכך כדי להחריב את סדרי העולם שאנו, כך מסתבר, מתעקשים לכונן ולהנציח!
ואני נזכרת בחלומו המתוק של ביאליק: על זונה עבריה ראשונה; שוטר עברי ראשון. אז את אלה הגשמנו. (אגב, שימו לגב לחלוקת התפקידים המיגדרית בחלום הציוני המרגש…) ועכשיו התעלינו על גדולי חולמינו: התחרות העברית הבינלאומית הראשונה לדירוג נשיותן של נשות (שגרירי) העולם! ליותר מזה כבר קשה לשאוף…