בדיוק לפני שנה, ב-30 ליולי, 2023, העבירו חברי הכנסת של עוצמה יהודית, ובראשם לימור סון-הר מלך, הצעת חוק גזענית, שנועדה להחמיר את עונשם של ערבים שפוגעים מינית ביהודיות (לשון החקיקה בהכרח ניטראלית מבחינה גזעית ולאומית, אך חברת הכנסת הבהירה שהחוק נועד להכפיל את עונשו של "אדם שפל ונתעב שיוצא מביתו במטרה אחת: לפגוע פגיעה מינית באישה על רקע היהדות שלה"). חלפה שנה, ועכשיו סון-הר מלך, "עוצמה יהודית" וחלקים ממפלגת השלטון, הליכוד, כבר אינם מסתפקים בכפל ענישה: הם רוצים שיהודים יאנסו במו ידיהם ערבים שחשודים בעיניהם בכך שאולי פגעו מינית ביהודיות. תיקון חוק המדינה לפני שנה היה רק הקדימון, כשהם עוד היו מהוססים ומרוסנים. עכשיו יצא המרצע מהשק, והם מתנערים משלטון החוק של המדינה מכל וכל, ודורשים להחיל את חוק הנקמה העתיק: עין תחת עין ואונס תחת אונס. מי שנעצר על ידי צה"ל כחשוד בכך שאולי הוא קשור בזוועות ה-7 באוקטובר – דינו, לשיטתם, להאנס במעצר על ידי חיילים ישראלים יהודים.
על פי החוק הישראלי ועל פי כל תפיסה מוסרית אנושית, אם חיילים ישראלים פגעו מינית בעצירים פלסטינים הם עברו עבירה חמורה של מעשה סדום בנסיבות המחמירות ביותר, ופגעו באופן הקשה ביותר בכבוד האדם ("מעשה סדום" הוא השם שבו מכנה חוק העונשין הישראלי אונס אנאלי). ומכיוון שאם ביצעו פגיעה מינית כזו, היא היתה על רקע לאומני – הם ראויים לכאורה, לשיטת עוצמה יהודית, לענישה החמורה ביותר. אבל חייל יהודי שאנס עציר פלסטיני הוא, הרי, לא ערבי שאנס יהודיה; הוא יהודי שנקם בערבי שאולי "חילל את תומתה" של יהודיה. לכן, לפי המוסר המבעית של עוצמה יהודית, הוא פטור לא רק מעונש, אלא גם מהעמדה לדין. הוא צח וטהור, צדיק וגיבור. ומי שדורשים להעמידו לדין ולהחיל עליו את שלטון החוק הם בעיניי עוצמה יהודית בוגדים שיש לבוא עמם חשבון. כפי שניסחה זאת סון-הרמלך: "הפצ"רית פושעת. עם ישראל ילחם מול אויבים מבחוץ ואויבים שמנסים לכרסם בנו מבית" (אמירה שאינה רק לשון הרע אלא גם איום על נושאת תפקיד בעת מילוי תפקידה).
התפיסה שעוצמה יהודית מבטאת ודורשת לאכוף היא גזענות בוטה, עליונות יהודית ואפרטהייד (החלת חוקים שונים על אנשים מקבוצות שונות). היא מהווה הסתה לגזענות, שהיא עבירה פלילית. והיא מובעת על ידי חברי כנסת ושרים בריש גלי, בלי שאיש בהנהגה הישראלית מוחה על כך או מציג אלטרנטיבה אידאולוגית. איש אינו משמיע זעזוע מהברוטליות המיוחסת לחשודים שמעצרם הצית את האש; איש אינו נזעק לגנות פגיעה בעצירים כפותים, שנתונים למרות שוביהם; איש אינו מעז לקבוע חד משמעית שאונס הוא אונס הוא אונס, והוא אסור תמיד ללא יוצא מהכלל. גם מי שעוד העזו לומר שהרצח שביצע אלאור עזריה בשבוי פצוע וחסר ישע הוא לא מוסרי – עכשיו ממלאים פיהם מים.
האחריות להתדרדרות המבעיתה אל התהום הערכי, המוסרי, החברתי, המדיני – מוטלת בראש ובראשונה על נתניהו. הוא זה שחותר כבר שנים תחת שלטון החוק בישראל, מבזה אותו ומחלישו בכל דרך; הוא זה שהעניק לגיטימציה לבריונים המסיתים, הגזענים, של עוצמה יהודית והכניסם אל מוקדי הכוח והשליטה; הוא זה שבעודו ממלא תפקיד מנהיגותי, פועל תמיד כאנטי-מנהיג, ולעולם אינו מתווה דרך מוסרית. גם הפעם, במקום להכריז בקול צלול וברור את מה שאמור להיות מובן מאליו, שהתעללות – כולל התעללות מינית – בעצירים חסרי ישע היא פשע נורא, שהעמדה לדין של חשודים בהתעללות היא חובה מוסרית ומשפטית, ושניסיון לחבל בהליכים משפטיים הוא הרמת יד על שלטון החוק והמדינה, נתניהו, כמובן, מסתפק בקריאה רפה "להרגעה מיידית של הרוחות בשדה תימן". איך יגנה חבלה בעשיית משפט כשהוא עצמו עושה זאת מהמקפצה כבר שנים? למה שיגנה את התלהמות הבריונים נגד מוסדות הצבא והמשפט, כשהוא משמיץ בלהט את שתי המערכות הללו? איך ידבר על נורמות ועל מוסר כשהוא דורס אותם ברגל גסה? נתניהו אשם לא רק בגלל שהוא הראש, אלא מכיוון שהוא ראש מסריח, שמרקיב את הדג כולו.
אך הרפיון המוסרי אינו רק נחלת נתניהו. הרמט"כל, הרצי הלוי, שמאפשר לימין הקיצוני לבצע בעזה פעולות נקמה שמנוגדות לכללי הצבא ורוח צה"ל, הסתפק בגינוי הפריצה לבסיס צבאי, וכמוהו גם יואב גלנט, מאור הליכוד, האלטרנטיבה היחיד להנהגתו הרקובה של נתניהו. יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, אמר מילים כדורבנות וקבע ש"אנחנו לא על סף התהום, אנחנו בתהום. כל הקווים האדומים נחצו היום". אבל גם מבחינתו הקווים האדומים שנחצו הם האיסור על פוליטיקאים לפלוש לבסיס צבאי. אף מילה על כך שהתהום אינה רק תהום של פשיזם, אלא גם של דה-הומניזציה. על כך שאסור להתעלל ולאנוס אף אחד, גם אם הוא חשוד בפשעים מתועבים במיוחד. גם אם הוא כבר הורשע בפשעים קשים. כי זה דבר שלא ייעשה. את זה אפילו לפיד לא הצליח לומר.
הערך שישראל זנחה יותר מכל מאז ה-7 באוקטובר הוא כבוד האדם, ערכו הטבוע של כל אדם באשר הוא אדם. הבסיס היסודי ביותר של ההומניזם, שמאפשר לנו לחיות ביחד. כבוד האדם וההומניזם הם ערכים אוניברסליים. הם לא שמורים רק לנו, רק לישראלים, רק ליהודים, רק לצודקים ולטובים. הם חלים על כל מי שנולד אדם. מכוח המחויבות המוחלטת לכבוד האדם ול
אנושיות אנחנו לא מתעללים במי שהתעללו ולא אונסים גם מי שאנסו. בין אם הם יהודים ובין שלא. התעללות ואונס במקום שלטון החוק הם קץ הציוויליזציה. עד כדי כך. האיסור לקחת את החוק בידיים להתעלל בעצירים ולאנוס אותם הוא מוחלט. מי שעבר על האיסור המוחלט חייב לתת את הדין. כדי שנוכל להתחיל לצאת מן התהום שבה אנו אכן מצויים, אנחנו חייבים לשוב ולהתחבר לערכים הללו. ואנחנו זקוקים למנהיגות ומנהיגים שיוכלו להוביל לכך.