כשמפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, "פלט" שלהבא לא יבדקו תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות, כמו גם פנינים שוביניסטיות נוספות, הוא שלח מסר לא רק למשטרת ישראל ולפונים והפונות אליה, אלא לכל שדרות הציבור. המסר פשוט וברור: תם העידן הקצר מאוד שבו רשויות אכיפת החוק של מדינת ישראל לקחו ברצינות פגיעות מיניות, ובאו חשבון עם אנשים כוחניים ונצלנים אשר השתמשו בזולתם כאובייקטים מיניים. תמה התקופה, בת שנים ספורות בלבד, שרשויות המדינה השליטו את הנורמה האוסרת פגיעה בכבוד האדם על ידי הכפפתו לתאוות בלתי מרוסנות של החזק ממנו.

תיאטרון החאן ראה את הקולות הבאים מלמעלה, ויישר קו בשמחה. החלטתו של הועד המנהל להתעלם מן העדויות הרבות על ניצול לרעה של כוח מצד המנהל האמנותי, מיקי גורביץ', ולא לעשות דבר, היא צהלת שמחה של אזובי הקיר: הנה חזרו הימים העליזים של רחבעם זאבי ומשה קצב, וכל דאלים גבר. אם כי, כמובן, בתיאטרון הכול בכסות מתיפיפת של חופש היצירתיות והביטוי האמנותי, ולא, חלילה, מיליטריזם עממי וגס. בל נתפלא אם אוניברסיטאות ומכללות, שרק לאחרונה החלו לכבד את האיסורים על פגיעות מיניות, יצטרפו בהתלהבות לפריקת העול וינשמו לרווחה.

אבל פגיעה בכבוד האדם היא פגיעה בכבוד האדם היא פגיעה בכבוד האדם. בין שהפוגע הוא איש צבא פרוע, פוליטיקאי שעלה לעצמו לראש, או מנהל אמנותי גאון שנוהג בעריצות פוגענית בשחקניות ושחקנים ומשליט עליהם את טרור גחמותיו הלא מרוסנות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והחוק למניעת הטרדה מינית שנחקק בעקבותיו וברוחו, אינם מבחינים בין מתעלל צבאי ואמנותי. הנורמה שהם מבקשים להנחיל היא שערכו של כל אדם, באשר הוא אדם, אוסר על אחרים להשתמש בו לצרכיהם המיניים בלי התחשבות ברצונו החופשי. שמי שנהנה ממעמד וכוח לא יוכל להכפיף אחרים לרצונותיו החד צדדיים. אין זה משנה אם המשתרר הוא נשיא מדינה, גיבור ישראל או גאון; נקודת המבט היא של הקרבן הפוטנציאלי, שיכול להיות כל אחת ואחד. האיסור הוא מוחלט, כי ערך האדם, כבודו הסגולי, גם הוא מוחלט.

נכון, במדינה שבה בתחומים רבים ערך האדם רחוק מלהיות מוחלט, קשה לצפות שדווקא בתחום המיני תתבסס נורמה כה מכבדת. אבל למרבה ההפתעה, במשך מספר שנים הצלחנו, במאבק עיקש ומשותף, להביא לשינוי יסודי בשיח הציבורי והממסדי בתחום זה. הצלחנו להביא לכך ששימוש מיני באחר שוב לא נתפס, כמובן מאליו, כחלק בלתי נפרד ממערכות הכוח, אלא ככוחנות נצלנית שאנו מוקיעים ומונעים. אלא שכידוע, מה שלוקח כוחות משותפים רבים לבנות — אפשר להרוס במחי יד. המפכ"ל נתן את האות, ותיאטרון החאן מפיץ את הבשורה: אפשר לחזור לחגיגת הכוחנות גם בתחום המיני.

האם נכון לפטר את מיקי גורביץ'? אינני יודעת, כי כל שאני מכירה הוא העדויות שהתפרסמו בכתבותיו החשובות והאמיצות של יאיר אשכנזי. תיאטרון החאן טוען שהוא "בדק", ולא מצא עבירות על פי חוק. היועץ המשפטי של אותו מוסד, לעומת זאת, טוען שהתנהגותו של גורביץ' לא היתה ראויה. בין שלדעת החאן גורביץ' עבר על הוראות החוק ובין שלא, מה שצריך התיאטרון לעשות הוא לנקוט עמדה חד משמעית לגבי ניצול לרעה של כוח ופגיעה בשחקניות, שחקנים – ובני אדם בכלל. הוא צריך להבהיר לגורביץ' מה הם כללי ההתנהגות המותרים ומהם הקווים האדומים שאין לחצות אותם. הוא צריך להבהיר לגורביץ' שעוד תלונה אחת – והוא יפוטר. ואולי גם לשלוח אותו להשתלמות במרכז כלשהו לנפגעות ונפגעי תקיפות מיניות. ואל הציבור צריך התיאטרון לצאת בהכרזה נחרצת לא פחות, ולהבטיח שהוא לוקח לתשומת לבו את העדויות שהובאו בפניו, ויעמוד ברצינות רבה על זכויות אדם, חקוקות כמו גם אלה שנמצאות בצל הנורמה.

ומכיוון שהתיאטרון נכשל בצורה כה פומבית במחויבותו לכבוד האדם, עלינו, הציבור, לדרוש ממנו להתעלות מעל לשיקולי רווח ופולחן אישיות של גאונים. ביזוי השחקניות והשחקנים הוא ביזוי כולנו, כולל הקהל, ואין שום סיבה בעולם שנשלים עם זאת. לתשומת לב מנויים ומנויות.

פורסם גם בעיתון הארץ ביום 15.6.2016

http://www.haaretz.co.il/gallery/opinion/.premium-1.2976076