בחדשות מדווחים שתושבי ישראל הוציאו עד כה מליארד וחצי שקלים על מזון לחג הפסח. ועוד היד נטויה. ומי יודע כמה על מתנות לחג, בגדי חג, ביעור החמץ וכרטיסי הטיסה לחו"ל. ובליל הסדר, כבכל שנה, עם ישראל מתכנס לבתיו, למשפחותיו, קורא בהגדתו, ואוכל את מנותיו להתפקע. אומרים שהישראלי/ת היהודי/ה הממוצע/ת עולה בפסח שניים וחצי קילו. וברחובותינו חיים, רעבים, מופקרים, הפליטים מסודן. פליטים שנמלטו מארצם לא רק כדי לשבור שבר, כי הרעב כבד, אלא גם כי טובחים בהם ושורפים את כפריהם עליהם ומשמידים את הקרקע ממנה הוציאו מעט לחם בימים הטובים.
כמליון מהם חצו את הגבול למצרים (כן, בדיוק אותה מצרים אליה נמלטו אבותינו ואמהותנו מן הרעב של אז, כאן), ושם הם כלואים ומשועבדים כאילו היו פושעים. אלפים מהם מצליחים לחצות את גבול מצרים ישראל, ואלה ששורדים את תלאות הדרך הקשות מגיעים אלינו. לבקש מקלט. לבקש שנציל את חייהם. כפי שהיינו רוצים שיעשו עבורנו. כפי שהתחייבנו לזכור, מדי שנה, בליל הסדר, שאדם חייב לעשות עבור זולתו. ביד חזקה ובזרוע נטויה ובלב פתוח, חומל ואנושי. כפי שחתמנו שנעשה, באמנות הבינלאומיות שישראל מתגאה בחברותה בהן.
וכשהם מגיעים אלינו, שדופים, מוכים, חסרי כל, אנו כולאים אותם במחנה קציעות. באוהלים. נשים וילדים לחוד וגברים לחוד. משפחות רשאיות להפגש פעם בשבוע. בניגוד לאמנות עליהן אנחנו חתומים – אנו לא עורכים להם ועדות, לא מוודאים שהם אכן פליטים, ולא מעניקים להם את היחס המתחייב. רק בני המזל, שמאושרים על ידי הממסד, נזרקים לבסוף מקציעות אל הרחוב, ומופקרים שם. לרעב, למחלות, לקור, לחום, לטראומה שבה הם חיים. לכאביהם הנפשיים והגופניים. בעוד אנו מוציאים מליארד וחצי על מזון, שלא לדבר על מתנות לחג, ביעור חמץ, בגדים ונסיעות, וקוראים על לחם העוני שאכלו אבותינו ואמהותנו כשהיו עבדים ושפחות במצרים.

והרי אנו זוכרים ומזכירים את השעבוד ההוא כדי להזכיר לעצמנו להיות אנושיים. כדי לקדש את כבודו של כל אדם באשר הוא. כדי לעשות מה שצריך כדי להציל נפש. תמיד. כי גרים היינו בארץ מצריים.
חומר למחשבה. ואולי גם לעשיה. להצטרף עשייתם של מי שמאכילים, מרפאים, מדברים, ודורשים מהרשויות לעשות את שצריך לעשות; את שנכון לעשות; את שבלתי אפשרי לא לעשות במדינה שחרתה על דגלה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
חג שמח.  

למעוניינים/ות:

בבלוג של פליטי דרפור יש הפניות לעמותות ולגופים שעוזרים לפליטים, ודרכם אפשר להתנדב או לתרום: http://www.plitim.co.il/

באתר של רופאים לזכויות אדם יש מעקב אחרי הפעילות של בלוגרים וקוראיהם שנרתמו לנהל מאבק ציבורי למען טיפול בריאותי בפליטי דרפור: http://www.phr.org.il/phr/