אז אחרי שבית המשפט הכריע כהלכה בשאלה משפטית פשוטה (האם דחיפת לשון לפיה של אישה שלא הסכימה לכך היא מעשה מגונה)  – האם הגיע שלב הזיגזוג, רפיון הידיים, הכניעה ללחצים הציבוריים של החוגים המשפיעים – ובהם שר המשפטים החדש? האם הבינו השופטים את המסר ששלח להם ראש הממשלה בדמות מינויו של מי שעתיד לקדמם – או לא לקדמם – בשנים הקרובות? די לרפרף על פני תגובות הציבור לידיעה על שליחתו של רמון ל"תסקיר ביטול הרשעה" כדי לראות את הציניות והלעג למערכת המשפט שהחלטה זו עוררה. גם מי שלא רצו לראות את הבאתו של רמון לדין והרשעתו – אינם יכולים שלא להתכווץ בבושה נוכח הזיגזוג הנוכחי. גם לתומכיו הגדולים ביותר של רמון ברור כי לאדם מן השורה, בין אם הוא בוזגלו ובין אם הוא רוזנשטיין, לא היתה נמחקת הרשעה במעשה מגונה כדי שיוכל להמשיך בחייו המקצועיים והציבוריים כאילו לא קרה דבר. יחס זה שמור למקורבים מכובדים במיוחד. וזאת בימים בהם השחיתות הציבורית הרקיעה לשחקים שלא נודעו, האמון הציבורי במערכות המדינה הגיע לשפל חסר תקדים, וצו השעה להפגין ממלכתיות, דבקות בחוק ובשלטונו, חוסר משוא פנים ואכיפה אחידה ושוויונית של החוק.

במילים פשוטות: אזרחים לא מעטים הורשעו במהלך השנים בביצוע עבירה של מעשה מגונה כאשר הוכח כי דחפו לשון לפה של אדם שלא הסכים לכך. בחלק מן המקרים, כאשר היו עובדי מדינה, נשפטו גם בהליכי משמעת, וספגו עונש משמעתי בנוסף לעונש הפלילי (כך למשל – איבוד משכורת, הורדה בדרגה, העברה מתפקיד, ואף פיטורין, הכל בהתאם לנסיבות האירוע.השמות שמורים עמי, שכן אין הצדקה לחשוף אותם רק משום שאחר, חיים רמון, עלה לכותרות). למיטב ידיעתי הרשעתו של איש מהם לא בוטלה בזכות תסקיר מבחן. אף שגם הם היו אזרחים, שמעמדם חשוב להם, משלח ידם חיוני לפרנסתם ושמם הטוב יקר ללבם. לרוע מזלם, לא היו מקורבים מספיק לאנשים הנכונים במקומות הנכונים בזמנים הנכונים. (למספר דוגמאות ראו למשל).

הנסיון הנוכחי לשחרר אדם מעבירה מינית שהורשע בה כדי שיוכל לשוב ולתמוך בראש הממשלה הזקוק לשירותיו הפוליטיים היא המחשה נוספת של הקשר ההדוק בין עבירות מין של עובדי ציבור, נבחרים ובכירים – ובין שחיתות שלטונית. מי שהנושא האחד יקר ללבו וללבה – חייבים לראות את הקשר ולהאבק גם בתופעה הנוספת.

אז מה אפשר לעשות? ובכן, באופן מעניין, התקשורת הישראלית הצליחה להתעלם לחלוטין מידיעה שהופיעה במעריב על אודות צעירה נוספת המעידה כי גם אותה תקף רמון מינית, בלשכתו בכנסת. התקשורת, חובבת רמון מושבעת, הצליחה להשתיק, להדחיק, להעלים את התלונה הזו, והיום יכולים פרקליטיו של רמון לטעון לשלושים שנות שירות ציבורי "ללא רבב". כיוון שרמון דורש לעצמו יחס מיוחד והעדפה מפליגה בדמות ביטול הרשעה בגין "התנהגות טובה", זה הזמן לעיסוק ציבורי בשאר מעלליו בשלושים שנות כהונתו הציבורית. אפשר להתחיל בעדותה של הצעירה המתארת כיצד פיתה אותה ללשכתו ותקף אותה שם מינית.

לרשימות נוספות בסוגיה זו ראו בארכיון הבלוג בקטגוריה "פרשיות קצב ורמון".