מאמר זה מקשר בין “משפט וקולנוע” לבין “משפט קהילתי” ו”משפט פמיניסטי”. הוא מציע ניתוח של הסרט ההוליוודי ארץ קרה (North Country) בעיקר בהקשר של שתי סוגות (ז’אנרים) קולנועיות: “סרטי נשים” ו”סרטי משפט ועורכי–דין”. קריאת הסרט בהקשר קולנועי מורכב זה מעלה שבאמצעות התייחסות לא קונבנציונלית לסרטים קודמים ולנוסחאות הוליוודיות מוכרות משתי הסוגות הללו, הוא מצליח לכונן נוסחה חדשה ומעניינת: סרט של משפט קהילתי פמיניסטי, שגיבורתו – עובדת צווארון כחול הנלחמת על זכויותיה ונגד הטרדה מינית במקום העבודה – נהפכת למנהיגה חברתית ומצליחה לנצח בכל החזיתות: המשפטית, המשפחתית, הקהילתית והערכית. אם הוליווד תבחר ללכת בדרכו החדשנית של ארץ קרה היא תרגיל את קהל הצופים לראות, לשמוע – ולכן גם להבין, לקבל ולהיות אמפתיים כלפי – סיפורים על מאבקים קהילתיים ופמיניסטיים. אנשים רבים יותר יזהו את הדינמיקות, את אמצעי ההשתקה וההפחדה, את האומץ הנדרש לנהל מאבקים כאלה ואת סיכוייהם להצליח.
הניתוח שבמאמר מעלה כי התייחסותו של ארץ קרה ל”סרטי נשים” מקבילה להתייחסותו ל”סרטי משפט ועורכי–דין”, ושתי העמדות מגבות, תומכות ומשלימות זו את זו. האחת מַבְנה את צביונו הפמיניסטי המיוחד של הסרט, והאחרת – את עמדתו כלפי עריכת–דין בכלל וכלפי עריכת–דין קהילתית בפרט. צירופן של שתי העמדות יוצר אמירה קולנועית חברתית מורכבת ומיוחדת, הצובעת את העשייה הפמיניסטית בצבעים קהילתיים ואת עריכת–הדין הקהילתית בצבעים פמיניסטיים. חלקו השני של המאמר בוחן את הסרט בהקשר של “סרטי נשים”, וחלקו השלישי בוחן אותו בהקשר של “סרטי משפט ועורכי–דין”. אחרית הדבר קושרת את הסרט עם מאבק חברתי, תרבותי וקולנועי לריכוך תרבות הדרת–הכבוד (honor) וחיזוק מעמדו של הכבוד הסגולי (dignity).