אתמול התבשרנו כי סגן מפכ"ל המשטרה מודה בכך שהטריד מינית מספר שוטרות שהיו כפופות לו. הוא ניצל את סמכותו ואת מרותו וכפה עליהן קשרים מיניים, הן בהתבטאויות והן במעשים. החמור מכל (בעיני) הוא שביצע כפיה מינית בכפיפה שחשפה בפניו מצוקה וביקשה את עזרתו. לזכותו יאמר כי הוא הודה, הכיר בחומרת מעשיו, וקיבל אחריות. על עצם ההטרדה לא מגיע לו צל"ש, אבל אין לזלזל בתגובה ישרה ואחראית (השונה כל כך ממה שהורגלנו לו מהתנהגותם של נציבי משטרה אחרים – כמו גם נשיא מדינה לשעבר…).

האם הופתעתי מן התגלית שעוד ניצב במשטרה הטריד מינית? לא, לא הופתעתי. ולא בגלל שאני חושדת בשוטרים, או בגברים, או בעלי שררה; בגלל שקיימות אינדיקציות ברורות שבמשטרה יש בעיה של ניצול מרות וגם ניצול מיני. לפני מספר חודשים, באביב 2014, התפרסם בכתב העת "המשפט ברשת: זכויות אדם – כתב עת מקוון" מאמר כמותני, סטטיסטי, הסוקר את ההליכים המשמעתיים והמשפטיים על פי החוק למניעת הטרדה מינית בעשר שנותיו הראשונות (את המחקר שהמאמר מציג ערכתי במהלך שנים ביחד עם הסטטיסטיקאית רונית הריס ושורה של עורכות דין). אחד הממצאים הוא ש-9.3% מן המתלוננות על הטרדה מינית, בתיקים שאליהם הצלחנו להגיע, היו שוטרות (כולל שוטרות מג"ב). גם בקרב הנילונים (אלה שעליהם התלוננו המתלוננות) היה מספרם של השוטרים גבוה (כמו גם מספרם שלשאר אנשי הביטחון). זהו שיעור גבוה מאוד של מתלוננות שוטרות מכלל המתלוננות.

המאמר מציע שלושה הסברים אפשריים לשיעורן הגבוה כל כך של שוטרות שהתלוננו על הטרדות מיניות: 1. שבמשטרה, (כמו גם בצבא ובמשרד הביטחון) שוררת אווירה 'גברית' הכרוכה בדימויים הצבאים של גופים אלה, ואוירה זו מתבטאת גם בהטרדה מינית אינטנסיבית של עובדות; 2. ששוטרות, (כמו חיילות ועובדות בתחום הביטחון) מודעות לזכויותיהן שלא להיות מוטרדות מינית ומעזות לעמוד עליהן; ו/או 3. שמערכות המשמעת במשטרה (כמו גם בצבא ובתחום הביטחון) נתפשות כנגישות, בטוחות ויעילות יחסית, ושוטרות, חיילות ועובדות ביטחון  מוכנות להטיל עליהן את יהבן. המאמר מציע כי "ראיונות עם עובדות מכל המגזרים הללו בסוגיות המוזכרות עשויים לחזק חלק מן ההשערות הללו ולהפריך חלק אחר".

אני חושבת שאינני מסתכנת יתר על המידה כשאני מנחשת שכל שלוש ההשערות שהועלו במאמר מכילות משהו מן האמת. צריך להתאמץ ולהיתמם מאוד כדי לא לדעת שהמשטרה, כמו מערכות הביטחון האחרות, "גברית" מאוד, ולכן גם מצ'ואיסטית, סקסיסטית ובעלת תרבות ארגונית היררכית ומועדת לניצול מגדרי ומיני. במקביל, השכל הישר, דומני, מחייב ששוטרות הן נשים יחסית חזקות, מודעות לזכויותיהן ואסרטיביות, ולכן חלקן מעזות להתלונן על פגיעות שמרבית הנשים עוברות עליהן בשתיקה. לצד שני אלה, הניסיון מלמד שמערכות המשמעת הפנימיות של המשטרה – כמו של גופים ביטחוניים אחרים הן יחסית יעילות בהקשרים אלה – בודאי בהשוואה למגזר הפרטי — ולכן שוטרות מעזות לחשוף ולהתלונן.

התובנה כי התרבות הארגונית הביטחונית היא "גברית" ולכן מועדת לניצול מיני ומגדרי היא "בשורה רעה" — אך מובנת מאליה. לעומת זאת שתי המסקנות האחרות הן משמחות יותר: במשטרה יש נשים חזקות דיין כדי להתלונן, והן מעריכות שמערכות המשמעת ישרות מספיק כדי לטפל בתלונותיהן. השילוב המשולש של ה"בשורה" הרעה, הטריוויאלית, ביחד עם שתי הבשורות הטובות — הוא הבסיס לפעולה, לעבודה, לתיקון. ומכיוון שמול תרבות אירגונית "גברית" ניצבות שוטרות חזקות ואסרטיביות ומערכת משמעת ישרה דיה כדי להטות להן אוזן – יש תקווה שאפשר לשפר.

הצעד הראשון חייב להיות לימוד והבנה; כפי שממליץ המחקר הסטטיסטי, יש לערוך ראיונות עומק עם מספר משמעותי של עובדות משטרה, כדי לזהות באופן מדויק ושיטתי באילו אופנים התרבות הארגונית של המשטרה היא "גברית" ומועדת לפורענות מגדרית. לא מספיק לנחש, להניח, להשמיץ ולהצטדק – צריך לבדוק וללמוד. ניתוח הממצאים יכול וצריך להוביל לתובנות איך לרתום לא רק את שני הכוחות החיוביים — השוטרות עצמן ומערכת המשמעת — אלא גם את הפיקוד הגבוה ומערך החינוך של המשטרה, למשימת ההשתנות. אין לי ספק שהאנרציה של התרבות הארגונית ה"גברית" היא בעלת משקל רב; אבל אני מעזה להאמין שיש גם רצון משמעותי ניכר לשנות, להתחדש, לנקות, לשפר. לפעמים ארגון זקוק למהלומות קשות כדי לגבש רצון כזה, ונראה שיתכן שמשטרת ישראל קיבלה את המהלומות הנחוצות.

הטרדה מינית מן הסוג של ניצול מרות במסגרות סמכות היררכיות היא סוג של שחיתות. שחיתות כזו היא בדרך כלל מערכתית. גם אם המטרידים עצמם אינם רבים — רבים סביבם רואים, שותקים, מקבלים כמובן מאליו, ומאפשרים. שינוי חייב להגיע מתחושה של מצוקה מערכתית, אבדן דרך וחיפוש של כיוון חדש. והוא חייב להיות מערכתי, שיטתי, כולל. יוון היא דוגמא למדינה שהיתה שקועה דורות בתרבות ארגונית של שחיתות, השלמה, אדישות, אזלת יד. משבר חריף ועמוק דחף אותה להחליט ולהצהיר שהיא רוצה לעבור שינוי יסודי. השינוי לא יוכל להיות רק בשמיטת חובות למדינות אירופה העשירות – הוא יהיה חייב להכיל שינוי עומק של כל דפוסי ההתנהלות בכל מוסדות המדינה. אזרחי יוון יצטרכו לאמץ באמת — ולא ב"כאילו" — מחויבות לשלטון החוק, לרבות הצהרה על הכנסות, תשלום מיסים, וויתור עלשיטות הפרוטקציה והמאכרים. אם חפצי חיים הם – כך יעשו. ואותו דבר בדיוק נכון גם לגבי משטרת ישראל.

למאמר המלא על הטרדה מינית ראו:

http://www.colman.ac.il/research/research_institute/katedra_HumanRights/law_Network/Documents/harassed_2014/2.kamir_co.pdf

:מאמר זה פורסם גם בעיתון הארץ

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2550030