בפסק הדין החזק שכתבה בתביעתו של גיא אליהו, השופטת דיתה פרוז'ינין חוזרת על אותו מהלך משפטי שחידשה בפסק הדין הקודם, של מני נפתלי. גם כאן, כמו שם, היא קובעת כי התובע סבל מהתעמרות בעבודה. לגבי הגדרתה של התעמרות בעבודה היא כותבת כך:

"ביטוייה המעשים של התעמרות בעבודה הם רבים ומגוונים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שווא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב" (עמוד 9 לפסק הדין).

ומן הכלל את הפרט, השופטת כותבת:

"יש לקבל במלואה את טענת התובע כי היה חשוף להעסקה פוגענית במעון, אשר באה לידי ביטוי בנזיפות, צעקות, השפלות, דרישות מוגזמות ואף בלתי בסיבות, כי שררה במעון בתקופת עבודתו אוירה של פחד, וכי נדרש לעבוד במשך כל תקופת עבודתו במעון שעות רבות מאוד, שאינן מתיישבות עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה" (עמוד 21 לפסק הדין).

השופטת אינה מתעלמת מכך שבמדינת ישראל אין חוק האוסר על התעמרות בעבודה. למה אין חוק כזה? הצעת חוק של ח"כ מרב מיכאלי ושלושים חכים נוספים מכל הבית דווקא עברה ב-1 ביולי 2015 בקריאה טרומית בהצבעת תמיכה של 58 ח"כים ובתמיכה חזקה של הממשלה. שר הכלכלה דאז, אריה דרעי, שר האוצר כחלון ושרת הצעירים גילה גמליאל תמכו בה ללא סייג. אבל שר האוצר שותק, כדרכו, ושר הכלכלה התפטר (מתווה הגז), ואת מקומו של דרעי בראש המשרד ממלא — ראש הממשלה, בנימין נתניהו…

קשה להאמין, אבל עורכי דינו של בנימין נתניהו העזו לטעון בפני בית המשפט שהצעת החוק אמנם עברה בקריאה טרומית – אבל לא עברה בקריאה שניה ושלישית… במדינה מתוקנת די היה בהתנהלות צינית ומושחתת זו כדי לגרום להתפטרות או פיטורין של ראש ממשלה המחזיק בתיק הכלכלה, לא מקדם הצעת חוק שעלולה להזיק לו בתביעה אישית, ומעלה בפני בית הדין לעבודה את הטענה שהצעת החוק לא קודמה…

אבל השופטת פרוז'ינין אינה זקוקה לחקיקת הצעת החוק: היא מפרשת את חוזה ההעסקה של גיא אליהו תוך הסתמכות ישירות על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (שנחקק לפני ימי נתניהו וטרם בוטל על ידיו), ופוסקת לתובע פיצויים בגין עגמת הנפש שגרמה לו ההתעמרות בעבודה. כך עשתה גם במקרה של מני נפתלי.

בפסיקה כפולה זו סוללת שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, דרך לכל בתי הדין בעבודה, ולכל העובדים הסובלים התעמרות בעבודה. בעקבות פסיקה כפולה זו (כל עוד לא נהפכה בערעור בבית הדין הארצי לעבודה) כל עובד הסובל מהתעמרות בעבודה יכול לתבוע פיצוי בגין עגמת נפש שגרמה לו ההתעמרות.  ככל שירבו התביעות – כך תתפתח התביעה, ותייתר את הצורך לחוקק את החוק שבנימין נתניהו כשר הכלכלה לא מקדם.

ובאשר לפיצויים שהשופטת השיתה על המדינה לשלם לגיא אליהו – אין שום סיבה שהמדינה לא תתבע שהסכומים הללו יושבו לה על ידי מי שהשופטת קבעה שהיא אחראית ישירה להתעמרות בעובדים: אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. למעשה, נראה שהמדינה צריכה לתבוע משרה נתניהו לשפות את קופת המדינה ולשלם את הסכומים שהמדינה הוציאה בגין התעמרותה בעובדים. ואם המדינה לא עושה זאת – יקומו גופי איכות השלטון ויתבעו את המדינה על רשלנותה בהשבת כספי ציבור. אין שום סיבה בעולם שנישא כולנו בעלות ההתעמרות של אדם פרטי שמתנהגת כאילו היא המעסיקה של עובדי הקבלן שעובדים במעון ראש הממשלה, מתעמרת בהם וגורמת להוצאות.

בהזדמנות זו – אין גם שום סיבה שמעון ראש הממשלה יעסיק עובדי קבלן ולא עובדים קבועים (גם אליהו וגם נפתלי העידו שפותו לעבוד במעון בהבטחתו של עזרא סיידוף כי יקבלו תקנים של עובדי מדינה; אבל בשני המקרים ההבטחות לא קוימו והם נותרו עובדי קבלן). ונקודה אחרונה: נראה שהגיע הזמן שהיועץ המשפטי לממשלה ינסח נוהל תיפקוד של מעון ראש הממשלה. בהתחשב בכך שהמדינה היא האחראית להעסקה, ובפועל אזרחים פרטיים כמו הגברת נתניהו הם המנהלים את המקום, יש צורך בתקנון ייחודי הקובע ומבהיר את כללי ההתנהלות במעון.