אז ועידת המדע הישראלית הראשונה תצא לדרך בהשתתפותם של שלושים מדענים, ואף לא מדענית אחת. כשלעצמי, אינני מופתעת. למרות מתק השפתיים, ועדות כחול אשר על שפת הים לרוב, דו"חות, ממצאים, החלטות והצהרות, האקדמיה הישראלית עודנה מעוז מבוצר של שוביניזם בוטה, מפורש וגלוי (אף אם מוכחש). במשך שנים אני עוברת על ההזמנות, על גבי העיתונים היומיים, לכנסים המתקיימים ללא הרף במוסדות נכבדים ברחבי הארץ, וסופרת ראשים: כמה נשים וכמה גברים. אני ממליצה על הספורט הזה, ביחד עם קפה הבוקר. לא צריך דוקטורט במתמטיקה… השכיח הוא כנס שכולו גברים, למעט אישה יושבת ראש פנל לתפארת המליצה, ולפעמים אותה אישה גם משתתפת בפנל. בידקו במו עיניכם, שחור על גבי לבן, כל בוקר. ככה זה. באופן קבוע. יתרונה של ועידת המדע בקיצוניותה: המשתתפים אינם חמישה או עשרה, כבשאר הכנסים, אלא שלושים, והאישה האחת אפילו איננה מדענית, אלא היא אדמיניסטרטורית, אשר נהנית, ככל הנראה, להיות אישה יחידה בחבורה גברית נכבדה, ואינה חשה שום אי נוחות מכך שאיננה מדענית ואינה שם בזכות אלא בחסד משרתה. כזכור, זוהי תסמונת המכונה "מלכת הדבורים": אישה שאינה בוחלת באמצעים, מצליחה להדחק למעוזי הכבוד והכוח הגבריים, ועושה ככל יכולתה למנוע מנשים אחרות להצטרף אליה שם. הפעם קוראים לה עתליה רוזנבאום, והיא מנכ"לית משרד המדע (היא בודאי מעדיפה להקרא "מנכ"ל", כי זה גברי/מכובד יותר).

על פי הכתבה בעיתון הארץ, כשנשאלה על העדר הנשים מן הכנס ענתה עתליה רוזנבאום: "זה עניין של מקרה. אלו השמות שקיבלנו מהגופים השונים. ביקשנו את נושאי התפקידים הטובים ביותר בתחום, ומה שיצא זה מה שיש. בשנה הבאה נתכנן גם מושבים הקשורים במעמד האשה. משרד המדע והטכנולוגיה תומך בקידום נשים במגזר הציבורי והפרטי".

תגובתה של רוזנבאום כה פתטית, שקשה להגיב עליה ביותר מגיחוך של בוז. ואולם, ליתר בטחון, למרות שבמאה העשרים ואחת אפשר היה לחשוב שלא נזדקק לומר דברים כאלה, אזכיר את המובן מאליו. אפליה שיטתית, עמוקה ומקיפה על בסיס דת, גזע, מין, נטיה מינית או עדה, מבוצעת בדיוק על ידי הסתמכות מובנת מאליה, כמו זו שרוזנבאום מתארת, על "מעגלים פנימיים" של מיוחסים ומקורבים, קרובים לצלחת, שתמיד שייכים לקבוצה המפלה, ולעולם אינם מכירים ביתרונם המובנה ובהטיה העמוקה שהוא מכיל בחובו. זוהי ההעדפה המתמדת שחברה שאינה מודעת לאפליית מיעוטים מעניקה לקבוצות השליטות ולחבריהן. המדענים הגברים, שחבריהם העבירו את שמותיהם כמובן מאליו כמועמדים הטובים ביותר להשתתף בכנס, זוכים בהעדפה מתמדת פשוט מעצם היותם גברים. גבריותם מעניקה להם עדיפות שאינה קשורה בשום צורה שהיא ביכולותיהם המדעיות הרלבנטיות, אלא רק בדעות קדומות, מסורת ומנהג, ורשת חברתית תומכת המושתתת על "שמור לי ואשמור לך" וקשר של שתיקה. למעשה, המציאות שרוזנבאום מעידה עליה: "אלו השמות שקיבלנו מהגופים השונים. ביקשנו את נושאי התפקידים הטובים ביותר בתחום, ומה שיצא זה מה שיש", היא שיעור מצוין בסוגיה "כיצד מתרחשת העדפה מפלה, כיצד נהנים חברי קבוצות שליטות מיתרונם המובנה, וכיצד נדחקים חברי קבוצות מיעוט אל השוליים". ככה בדיוק.

חברה המחויבת לשוויון ("ללא הבדל דת, גזע ומין", זוכרים?), חייבת להתגבר על העדפה מובנית זו, כדי להעניק הזדמנות שווה גם למי שלא זכו להשתייך למעגלים המיוחסים. ההתגברות על ההעדפה המפלה אינה מצריכה מאמץ גדול: כל שנדרש הוא מודעות בסיסית לאופן התנהלותה של החברה, ולאופנים בהם מתרחשת אפליה שיטתית על בסיס שייכות קבוצתית. מודעות מינימלית כזו היתה מביאה את מארגני הכנס לשוב אל שולחי השמות, ולבקש שיואילו להזכר גם בנשים, וחברים בקבוצות מיעוט אחרות, הראויים להכלל בכנס. ואם שולחי השמות אינם מצליחים להתגבר על הטיותיהם – אזי יש לפנות לשולחי שמות נוספים. וכפי שמצויין בצדק בכתבה, אוגדן עשיר ועב כרס, שנערך לפני מספר שנים על ידי פרופ' חגית מסר ירון, כשהיתה המדענית הראשית של משרד המדע, מכיל את שמותיהן של מדעניות לרוב, ואף מציין כיצד ניתן להשיגן. צריך רק לרצות.

ראש הממשלה ושאר הנכבדים חייבים להחרים כנס זה – כמו רבים אחרים, הדורסים ברגל גסה את המחויבות המפורשת של מדינת ישראל לשוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין. נשות ישראל צריכות להתעורר ולדרוש זאת מנבחריהן. ועמן גם הגברים, ששוויון צריך להיות קרוב ללבם לא פחות. ולעתליה רוזנבאום יאמר: לא פנלים על מעמד האישה נחוצים בכנס הבא, אלא נשים המשתתפות בכנס בזכות הישגיהן, ולא בכוח מכנ"ליותן. ואגב, עתליה, לא נעים, אבל – גם את אישה. וגם אם כיום את משתתפת בפנל, מחר תופלי לרעה על ידי אותה מערכת עצמה אותה את משרתת בנאמנות כה מביכה. ואין הרבה מראות מביכים יותר ממשתפי פעולה העושים את העבודה המלוכלכת של אדוניהם כנגד בני קבוצתם.