אתמול התוודעה ישראל לתלונות על פגיעות מיניות שבוצעו, לכאורה, על ידי הרב מוטי אלון. לצד מִפגני התמיכה ההמוניים במי שנגדו הוגשו התלונות ל"פורום תקנה", ראינו גם (בערוץ השני) את פניו המוצללות של אחד מתלמידיו לשעבר של הרב, הטוען כי בחסות שמו הגדול, הרב אלון פגע בו מינית. קולו של התלמיד עוות ודיוקנו טושטש, כדי שלא תחשף, חלילה, זהותו. שכן, כידוע לנו היטב, חשיפה כזו עלולה היתה להוביל להתנכלות קשה לו ולמשפחתו, לחרם, נידוי ופגיעות קשים מסוגים רבים. פחד מצמית זה הוא גם הסיבה שמי שכן העזו להתלונן על הרב לפורום תקנה לא העזו – וכנראה גם לא יעזו לעולם – להתלונן במשטרה או בשום גוף ציבורי, פומבי אחר.
מחר, כך מבטיח לנו ערוץ 10, נתוודע לסיפוריהן של נפגעות תקיפות מיניות שלטענתן נתקפו על ידי יצחק לאור. חלק מן הנשים הללו, על פי עדויותיהן, נצרו את דבר התקיפה בליבותיהן עשרים שנה, וכל אותן שנים התענו בשל השתיקה החונקת – אך פחדו לשבור אותה. גם כיום הן מפחדות. מפחדות עד מוות. מאחורי הקלעים חלקן נשברות שוב ושוב גם היום, וגם כעבור שנים רבות כל כך עודן זקוקות לתמיכה רבה, עידוד וחיזוק כדי לחשוף את הפגיעה שנפגעו ואת מי שלטענתן תקף אותן. אחרות מעידות, לא לציטוט, שהפחד ממשיך להשתיק אותן, והן לא תחשפנה ולא תתלוננה.
הפחד, פחד הקרבנות, המוכר ממקרים רבים כל כך של תקיפות מיניות, הוא החלק הקשה והכואב ביותר בשתי הפרשות. פחדן של הקרבנות לעמוד שוב מול התוקף שחילל ורמס. הפחד מהשתלחותו, מהכחשתו, מאיומיו, מהאשמתו. הפחד שהוא ישוב ויפגע, ימוטט, יערער, כפי שעשה בשעת הפגיעה. הפחד שאפילו אם היא לא תפנה למשטרה אלא רק תחשוף את דבר הפגיעה ברבים – הוא יגיש נגדה תביעת דיבה, והיא תאלץ לעמוד בפני טריבונל משפטי ולשכנע שאכן נפלה קרבן, הושפלה וחוללה. להשיב על שאלות צולבות וחודרניות. לשוב ולתאר את הרגעים האיומים בהם הפך אותה התוקף לאובייקט מיני וחמס את אנושיותה.
פחד הקרבנות הוא כתב אישום חריף נגד החברה שאינה משכילה לעמוד לצד הקרבנות, לחזקן, לתמוך בהן ולהבטיח להן הגנה ראויה. מעבר לכך, הוא גם המחסום העיקרי המונע תביעות נגד תוקפים מיניים והגנה על קרבנות פוטנציאליים נוספים. בשל הפחד, תוקפים מיניים מסתובבים בינינו באין מפריע, וממשיכים לפגוע בקרבנות נוספים.
אפשר היה לצפות שהחברה הישראלית ובית המחוקקים שלה יעשו כל שניתן כדי לחזק את הנפגעות ולסייע להן לפחד פחות. והנה, בימים אלה ממש, יוזמת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תיקון חוק שיגביר את פחדן של הקרבנות ויקשה עליהן עוד יותר לצאת כנגד תוקפיהן ולדרוש דין צדק. הועדה מכינה ומקדמת ללא לאות הצעת חוק שתאפשר לכל נאשם או נילון בגין אונס להגיש תביעה במשטרה נגד המתלוננת, ולטעון שהיא זו שאנסה אותו. כן כן – שהיא זו שאנסה אותו. כיצד? על פי ההצעה, כל נאשם או נילון בגין אונס יוכל לטעון שהמתלוננת היא זו ש"גרמה" לו לחדור לתוך גופה, ושהוא חדר לתוכה לא כי רצה בכך – אלא בשל התנהגותה שלה. טענה כזו מצדו תחשב, על פי הצעת החוק, תלונה כנגד האישה על אונס שהיא ביצעה בו. במילים אחרות, הצעת החוק נותנת לגיטימציה לטענה הצינית, האכזרית, שחשודים ונילונים בגין אונס מרבים להשמיע כנגד קרבנותיהם: "היא זו שגרמה לי לנהוג כפי שנהגתי – על ידי לבושה, התנהגותה, שתייתה, דיבוריה, רמזיה". טענה זו, שכיום מושמעת כטענת הגנה של נאשמים, תוכל, על פי הצעת החוק, לשמש להם כדי להאשים את האישה בביצוע האונס בהם. (אגב, למרות שהצעת החוק מכונה "אינוס בידי אישה", הסכנה המתוארת כאן תחול גם על גברים שיתלוננו על אונס, כמו המתלוננים בעניינו של הרב אלון).
הצעת החוק מכונה "אינוס בידי אישה", והיא בשלבי הכנה אחרונים לקראת קריאה שניה ושלישית. ועדת החוקה, חוק ומשפט תשלים את הכנתה בישיבתה ביום שלישי הבא, ותעלה אותה להצבעה במליאה. מאחורי ההצעה, בנוסחה הנוכחי, עומדים היוזם, חה"כ זבולון אורלב, ויו"ר הועדה, חה"כ דוד רותם. הגוף הציבורי שיזם את ההצעה הוא המועצה לשלום הילד (אך המועצה אינה מוכנה להסתפק בהגנה על קטינים מפני "נשים אונסות", ומתעקשת "להגן" גם על גברים בוגרים – לרבות נאשמים באינוס).
אם תתקבל ההצעה ותהפוך לחוק, היא תגביר עוד יותר את מחסום הפחד של קרבנות תקיפות מיניות. אם עד כה הן פוחדות מעצם העמידה מול התוקפן, מתגובת החברה ומתביעת דיבה – מעתה הן יפחדו גם מתלונה שלו נגדן על אונס. מעכשיו כל קרבן תפחד גם שאם תפצה את פיה – התוקף יהפוך אותה לחשודה ונאשמת, והיא תאלץ להוכיח שלא "גרמה" לתוקף לחדור לגופה "ללא הסכמתו החופשית". עורכי דינם של החשודים יידעו לעשות שימוש מירבי בנשק שהחוק יעניק להם, ולהפוך את פחדן של המתלוננות לשתיקה.
הצעת החוק שועדת חוקה, חוק ומשפט מקדמת אין לה אח ורע בשום מדינה בעולם. אין בעולם שיטת משפט המכילה "אינוס בידי אישה", שלפיו אישה אשר "גורמת" לגבר לחדור לגופה "ללא הסכמתו החופשית" נאשמת באונס. שורה של משפטניות אקדמאיות ושל ארגוני נשים בישראל מתנגדת לתיקון בכל תוקף. אך עד כה ועדת החוקה, חוק ומשפט עומדת על השלמת החקיקה. זאת, למרות שאין סיבה כלשהי לחקיקה המסוכנת. חברת הכנסת רונית תירוש ביקשה לתקן את ההצעה כדי למזער את הפגיעה בציבור הנשים, אך עד כה – ללא הועיל.
המתלוננות בפרשות המסעירות את המדינה צריכות להזכיר לנו את הפחד הנורא בו שרויות קרבנות תקיפה מינית. את הפחד הזה אס