הקלטת הלוהטת השניה של משפחת נתניהו מכילה תיעוד לא רק של זנאות, ריקבון ושחיתות מידות מכל סוג, אלא גם של הטרדה מינית פלילית לכל דבר ועניין. יאיר נתניהו מתייחס לאישה שאיתה יצא כאל סחורה עוברת לסוחר, ושוקל לתת אותה לסיבוב מיני לחבריו כדי לכסות את חובותיו. אין ספק שזוהי החפצה מכוערת משפל המדרגה. היא מלמדת כאלף עדים איך "ריקודי חיק" ב"מועדוני חשפנות" קשורים בזנאות, וכיצד זו קשורה לחיפצון של נשים ככלל. זהו שיעור בפמיניזם רדיקאלי. אבל מעבר לכל אלה, זוהי עדות מוקלטת שאינה מוכחשת לכך שיאיר נתניהו ביזה והשפיל אדם (אישה) על רקע מינה ומיניותה. והשפלה כזו, כשהיא פוגעת בכבוד האדם ובשוויון בין המינים, היא הטרדה מינית האסורה בחוק למניעת הטרדה מינית. זוהי עבירה פלילית, וגם עוולה אזרחית שאפשר לדרוש בגינה פיצויים. במקרה הנדון, מכיוון שהדברים מוקלטים והדובר אישר אותם, אין שום בעיה ראייתית והוכחתית, וצריך מיד לפתוח תיק ולהעמיד לדין.
פחות מדי אנשים טרחו אי פעם לקרוא את החוק למניעת הטרדה מינית ולהבין מה הוא באמת אומר. להתייחס אליו בכל שיחה פרטית וציבורית כולם שמחים; לדעת מה כתוב בו – לא טורחים, אף שהטקסט הפשוט הזה הוא במרחק הלקלה קטן. אז לרענן את זכרון המתעצלים לבדוק: החוק למניעת הטרדה מינית אוסר שש התנהגויות המוגדרות בו כמטרידות מינית. האחת היא סחיטה מינית באיומים ("או שתעתרי לבקשותי המיניות או שתפוטרי"). השניה היא "מעשה מגונה" כהגדרתו בחוק העונשין (נגיעה מינית באדם בלי הסכמתו). השלישית היא ביזוי והשפלה של אדם ביחס למינו, מיניותו או נטייתו המינית, כפי שמדגים לנו יאיר נתניהו. הרביעית היא הצעות מיניות חוזרות ונשנות למי שכבר הראה שאינו מעוניין בהן – או למי שכפוף למרותו של המטריד. החמישית היא התייחסויות חוזרות ונשנות למיניותו של מי שכבר הראה שאינו מעוניין בכך – או למי שכפוף למרותו של המטריד. השישית היא פרסום תמונה או סרטון של אדם במצב מיני ללא הסכמתו של אותו אדם. כל אחת מן ההתנהגויות הללו אסורה כהטרדה מינית אם היא פוגעת בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיות או בשוויון בין המינים.
התנהגותו של יאיר נתניהו היא, אם כן, מה שמקובל לכנות "הטרדה מינית מילולית", וביתר דיוק: ביזוי והשפלה של אישה בשל נשיותה. יש החושבות וחושבים ש"הטרדה מילולית" היא אולי לא התנהגות יפה, אבל לא אסורה כמו נגיעה. אבל החוק אומר במילים מפורשות וברורות, מאז שנת 1998, שאלה גם אלה אסורות בתכלית. אפשר להתלונן בגינן במשטרה, אפשר לתבוע תביעת נזיקין ולקבל פיצויים, ואם הדבר התרחש במסגרת של עבודה – אפשר לפתוח הליך משמעתי נגד המטריד.
את כל הדברים הפשוטים והברורים הללו לא יודע גם פרופסור אדלר, שהושעה סוף כל סוף מתפקידיו בבית החולים שיבא תל השומר. בתגובתו להחלטת נציבות שירות המדינה שהוא התבטא באופן לא הולם כלפי נשים שעבדו תחתיו, באופן שיטתי ומתמשך, הוא צהל על כך שחפותו יצאה, לכאורה, לאור, והנה הוא לא הטריד מינית אלא רק דיבר אולי לפעמים לא כל כך יפה. אבל על פי ממצאי נציבות שירות המדינה, האמירות המבחילות של פרופסור אדלר אכן נאמרו לרופאות ומתמחות שעבדו תחתיו, ולכן יש בהן בבירור הטרדות מיניות רבות של מספר לא קטן של נשים. לדבר על רופאה כשפנה ועל בן זוגה כשפן בהקשרים מיניים מובהקים זוהי השפלתם על רקע מין ומיניות, וכך גם שאר ההתבטאויות הירודות שלא ראוי לחזור עליהן.
נכון, ההטרדה המינית של פרופ' אדלר ברורה ומובהקת יותר מאשר זו של יאיר נתניהו:, כי הוא ביזה והשפיל אנשים בנוכחותם. החוק אוסר "התייחסות מבזה או משפילה המפונית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". בעבר פורשו המילים "מופנית לאדם" (לפחות לגבי הצעות והתייחסויות מיניות לא רצויות) כחלות במקרים בהם האדם המבוזה נוכח במקום האירוע. אני מאמינה שבשנת 2017 יש מקום לפרשנות ההולמת את המציאות החברתית-טכנולוגית. כיום, בשונה מאשר בשאת חקיקת החוק, שיחות מכל סוג מוקלטות, מצולמות ומועברות מיידית לקהלים רחבים. כיום, כל שיחה פומבית (כמו זו שיאיר נתניהו ניהל עם ידיד בנוכחות נהג ומאבטח) היא בעלת פוטנציאל גדול להגיע לאזני האדם עליו מדברים, ובכל מקרה — לבזותו בפני אנשים רבים. לכן כיום פרשנות סבירה של האיסור הקבוע בחוק היא שהחפצה מבזה של אדם על רקע מינו, מיניותו או נטייתו המינית מהווה הטרדה מינית בין אם האדם המבוזה נכח במקום הביזוי ובין אם לא. העמדתו של פרופ' אדלר לדין היא קלה; נתניהו צריך לשמש מקרה בוחן לפרשנות עדכנית של לשון החוק. אם הפרקליטות לא תפתח בהליך פלילי, בת הזוג לשעבר, קרבן הביזוי, יכולה לתבוע פיצויים.
במקרים רבים עדיפה תביעה נזיקית, מכיוון שמשאביהם של המשטרה והפרקליטות מוגבלים. אבל בהקשרים של יהודה אדלר ויאיר נתניהו מדובר בהטרדות מיניות שקיבלו פומבי ציבורי רחב ולכן אי אפשר לטעון לגביהן ש"אין עניין לציבור". לציבור יש עניין שמבזים המנצלים את מעמדם הרם ופוגעים בנשים יוענשו.
המאמר התפרסם בעיתון הארץ ביום שלישי 9.1.2018