התמזל מזלו של ניצב ניסו שחם, המפקד לשעבר של משטרת מחוז ירושלים, שההחלטה להעמידו לדין (בכפוף לשימוע) התקבלה בתקופה שתשומת ליבנו נתונה לעניינים בוערים יותר, בין מלחמה לבחירות. בעונת מלפפונים, יש לשער שהיינו מתעניינים הרבה יותר במפקד מחוז במשטרה המועמד לדין בגין מעשים מגונים, הטרדות מיניות, מרמה והפרת אמונים. על פי הנטען, הוא הטריד מינית ארבע שוטרות שהיו כפופות לו, ועם חמש אחרות קיים יחסי מין תוך כדי שהוא מקבל לגביהן החלטות מקצועיות במסגרת יחסי מרות וכפיפות. אילו התקבלה ההחלטה בעונת מלפפונים, היה בה כדי לשמש שיעור ציבורי מועיל נוסף לגבי החומרה והנזק הכרוכים בשחיתות בעלת מאפיינים של עבירות מין. על פי המיוחס לו, ניצב שחם מדגים, בבהירות דידקטית ממש, את הקשר בין שכרון כוח, ניצול, פגיעה מינית ושחיתות. הוא חושף בפנינו לכאורה, עוד אדם בעל כוח, שררה, מהלכים ופיקוד, שעל פי המיוחס לו הסיר מעצמו כל רסן והרשה לעצמו להשתרר מינית על עובדות הכפופות לו, תוך כדי ניצול שליטתו בגורלן המקצועי. סיפור המדגים שוב כיצד עבריינות מינית כרוכה בחציית גבולות, מעילה באמון, עצימת עיניים מכוונת, שימוש לרעה בסמכויות והשחתת הנורמות. כיצד אדם נטול מעצורים בעל עמדה וכוח סוחט מינית את הכפופות לו, מנהיג נורמות שעל פיהן כניעה מינית היא המפתח לקידום והצלחה, וכמובן – מצליח לבנות קשר שתיקה של כל הסובבים אותו, בזכות כוחו, חולשתם ו"הכריזמה" או ה"סחבקיות" שלו. אם היו בינינו מי שחשבו שפרשת קצב תרתיע בעלי כוח אחרים – זוהי תזכורת מצוינת שלא פסו מחברתנו מי שמפלרטטים עם סטטוס של בני-אֵלים, בוחנים האם הם נישאים ומורמים מעל לנורמות, לחוקים ולאכיפה. ולא פסו השותקים, המאפשרים, העומדים מנגד.

 ניצב ניסו שחם אינו לבד. על פי נתוני מחקר סטטיסטי שערכתי, ביחד עם שותפות, מסתבר ששוטרות מתלוננות על הטרדה מינית יותר מעובדות במגזרים אחרים, ושאנשי משטרה מואשמים בהטרדות מיניות יותר מאשר עובדים במגזרים אחרים נתוני המחקר יראו אור בקרוב). מסתבר שהתרבות הארגונית במשטרה היא בעייתית, ומחייבת טיפול. לתשומת לבם של הנוגעים בדבר. קרן האור היא שדומה כי לפחות כשנשבר קשר השתיקה, והעבריינות (לכאורה) יוצאת לאור, המשטרה מתייחסת בחומרה אפילו ל"אחד משלה", חביב ואהוד ככל שיהיה. מה שאי אפשר להגיד על משרד החינוך. גם שם רבות התלונות ורבים הנילונים. גם שם שוררת, ככל הנראה, תרבות ארגונית המאפשרת ניצול מיני ומשתיקה חשיפה והתנגדות. אלא שנראה שבניגוד למשטרה, במשרד החינוך, גם כשהדברים נחשפים לאור היום – איש אינו מתרגש, אינו לוקח אחריות, ואינו עושה דבר. ובראש השותקים והמשתיקים – שר החינוך, גדרון סער, המקפיד על תדמית נאורה של יקיר מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

 במוסף יום ששי (20.11.2012) של ישראל השבוע, חושף העיתונאי המהימן מוטי גילת שנשיא ארגון המורים, אבי קומפני, "תינה אהבים" עם תלמידה בת 13, כלומר, לכאורה, ביצע בה מעשים מגונים או אונס. בנוסף, טוען גילת, ביצע קומפני גם מעשי מרמה: "בין היתר הוא התחזה לדוקטור בכתב ובעל פה; רימה אנשים שפנו לחברת הנסיעות רימון, שבה שימש מנהל ההדרכה; הוליך שולל אנשים באמצעות מה שבתי משפט כינו 'מצגי שווא'". על פי כתבתו של גילת, שכאמור, הוא מבכירי העיתונאים החוקרים בישראל, שר החינוך, גדעון סער, שר התמ"ת, שלום שמחון, מנכ"ל רשת אורט, צבי פלג, "כולם גוננו ומגוננים עדיין, כל אחד בדרכו, על מטריד המין והרמאי הסדרתי". לטענתו של גילת, קומפני כלל אינו מכחיש את המיוחס לו, ובכל זאת, כל הממונים מועלים בתפקידם, ופורשים עליו חסות מחפה ומשתיקה (עמ' 14 שם).

 נכון, כולנו עסוקות ועסוקים בדברים בוערים יותר: ממלחמה ועד בחירות… ובכל זאת, עכשיו כשהעיתונות החוקרת עשתה את חלקה, הגיע זמנם של כל האחרים: זה הזמן להפעיל לחץ מכל כיוון ומכל סוג על שרי החינוך והתמ"ת, על מנכ"ל רשת אורט, ועל כל המורות והמורים חברי האירגון שבראשו עומד מי שככל הנראה אינו מכחיש עבירות מין, מרמה והפרת אמונים. יש לדרוש מהם לקחת דוגמא ממשטרת ישראל ולפעול לבעור הנגע! ואם לא ניתן להעמיד לדין פלילי (אירוע האונס לכאורה שאליו מתייחס גילת התרחש לפני 28 שנים) – ישנם מנגנונים אחרים, כמו דרישה בלתי מתפשרת שחשוד שאינו מכחיש את המיוחס לו יפרוש מתפקידו. או הדחה מיידית בגין המרמה שהוכחה, על פי כתבתו של גילת, בבית המשפט. ויפה שעה אחת קודם!