דווקא בימים שבהם ישראל זקוקה להנהגה ערכית, ברורה ואמיצה, שחסרה לה כל כך, מוצעים לתפקידים בכירים מועמדים שמעוררים חוסר נוחות וחוסר אמון. עוד מועמדותו המקוממת של אפי איתם לראשות יד ושם מעוררת חלחלה והתנגדות — וכבר מוצגת מועמדותו הבעייתית של עמית איסמן, ומציתה סערה מוצדקת לא פחות. דומה שפוליטיקאים וחברי ועדות איתור עושים יד אחת ומנסים להרגיל אותנו לכך שאין מועמדים שהם גם מצוינים וגם נקיי כפיים וטהורי לבב; ושצריך ללמוד להסתפק בהרבה הרבה פחות, כי "זה מה יש".

אני מסרבת להיכנע למסר התבוסתני שמטהר רטרואקטיבית גם את השרצים הרבים שכבר מונו לתפקידי מפתח במגזר הציבורי. יש ויש נשים ואנשים שהם גם מצוינים מקצועית, וגם דוגמה ומופת להתנהגות ציבורית ללא רבב. כולל גילויי אומץ לב, החלטיות, סולם ערכים ראוי ושיקול דעת נאות. ברור שהם אינם רבים, וברור שהם אנשי סגולה; ובדיוק אותם יש למנות לתפקידים בכירים, גם אם אינם "אנשי שלומנו" של הפוליטיקאים ושל חברי הוועדות. גם בקרב המועמדות לתפקיד פרקליט/ת המדינה ישנן כאלה. אין שום סיבה להוריד את הרף ולהסתפק בפחות, במרוץ אימתני אל התחתית.

במקביל, גם הדיון הציבורי בחוזקותיהם ובחולשותיהם של מועמדים לתפקידים בכירים צריך להתנהל בענייניות ובדיוק מירביים; אסור לרופף לא את נורמות השיח הציבורי וגם לא את תהליך הסקת המסקנות, הן המקומיות והן הרחבות. והדיון בכישוריו של איסמן לוקה, כמובן, בכל החוליים הצפויים, שמקומם לא יכירם בדיון רציני.

שלשום פורסמו בעיתון זה שתי עמדות נחרצות לגבי כישוריו של עו"ד איסמן; שתיהן לוקות באי־דיוקים ובקיצוניות שאינם מקדמים שיח רציני ומדויק. עו"ד הילה אראל־שמש קובעת נחרצות, שאם המיוחס מפי השמועה לאיסמן אמת, אזי "ברור שמדובר בהטרדות מיניות פר אקסלנס", ולכן אסור למנותו לתפקיד פרקליט המדינה. קביעה זו איננה נכונה, והיא מטעה את הציבור ומקשה על שיח ענייני. רוגל אלפר, לעומת זאת, קובל על כך שברכה ברד, מנכ"לית עמותת "כולן", מכנה את התנהגותו של איסמן "אלימות מינית", ועל כך שמי שמעז לצאת נגד גישות תקינוֹת פוליטית — נסקל בזירה הציבורית המתלהמת. אלפר צודק בשתי טענותיו אלה. אך הוא מאמץ את דברי רפי רשף שמדובר בסך הכל "שתי אמירות [של איסמן] אוויליות, מיותרות, מלפני שנים", ומסכם את התנהגותו של איסמן כך: "זה איש שהשתמש במספר מקרים בדימויים מיניים מיותרים במסגרת שיחות מקצועיות עם עמיתות על תיקים משפטיים במסגרת העבודה". הניסוחים של רשף ושל אלפר שניהם מוטעים, מטעים, לא מכבדים ומזיקים.

בואו נעשה סדר. איסמן הועמד להליך משמעתי על שתי תלונות: האחת ביחס לאירוע (משנת 2008) שבו העיר שמתלוננת על עבירת מין שיש ברשותה חוטיני מנומר איננה אשה סבירה; השנייה ביחס למקרה שבו הטיח בפרקליטה שמכיוון שאיננה גבר ואין לה "ביצים" היא אינה מבינה את הכאב והעונג הכרוכים בסחיטתם, כפי שהסנגוריה עשתה לתביעה. לצד שני אירועים אלה, נפוצו  טענות שאיסמן נהג להעיר לנשים הערות בעלות אופי מיני, ובכך פגע בהן, ואף שניהל רומן עם כפיפה שלו תוך כדי התערבות בקידומה.

אף אחד משני האירועים שלגביהם הועמד איסמן לדין משמעתי אינו מהווה אלימות מינית, תקיפה, או הטרדה מינית האסורות על פי חוק. אף שאפשר לראות בשתי ההתבטאויות וולגריוּת לא מכבדת, וולגריות כזו אינה אסורה, ורק גישה טהרנית ופוריטנית יכולה להוביל לעריפת ראשו של אדם בגינה. טהרנות ופוריטניות אינן משרתות לא את כבוד האדם, לא את חירותו, ולא את השוויון בין המינים; למעשה, הן עלולות לפגוע בכל אלה, ומובילות בפועל להדרה של נשים והצנעתן.

הפסול בהתבטאויותיו המתועדות של איסמן נעוץ בערכים שהן חושפות ביסוד השקפת עולמו. הערת החוטיני מעידה על כך שבעיני איסמן, לפחות ב–2008, אם אשה לובשת חוטיני מנומר ייתכן שהזמינה תקיפה מינית, וייתכן שאיננה עדה אמינה. זוהי גישה שאינה מכבדת את חופש המימוש העצמי של נשים, ומושתתת על התפיסה הבינארית של אישה כ"טהורה" או כ"זונה". כאשר זוהי השקפתו של פרקליט מדינה, היא עלולה לפגוע מאוד בפתיחת תיקים של תקיפה מינית ובניהולם. הדיבור על "ביצים" ועונג מיני גברי, כשלעצמו, אינו צריך לפסול אדם מהיות פרקליט מדינה. אבל אמירה לפרקליטה שמאחר שהיא איננה גבר היא לא מבינה היבטים באינטראקציה בין הסנגוריה לתביעה, בהחלט משקפת תפישה לפיה המערכות הן גבריות, השחקנים המיומנים ביותר הם גברים, ונשים הן אורחות לא מוצלחות במיוחד בעולם זה. אמירה זו מעידה על השקפת עולם לפיה נשים אינן חברות שוות ערך, יכולת, מעמד וזכויות בעולם המשפט, העבודה ובכלל. היא משקפת העדר מחויבות לערך השוויון. כשמחזיק בה פרקליט מדינה, אי אפשר לצפות ממנו לעמידה נחושה, כמתחייב, על שוויון מגדרי וקידום נשים לשם מימוש מעשי של שוויון זה. בחירה באדם שזו השקפת עולמו לתפקיד פרקליט המדינה משדרת מסר למערכת כולה, ועלולה לפגוע בתחושת הביטחון של נשים בתוכה.

דומה שגם מנכ"לית משרד המשפטים, שערכה לאיסמן הליך משמעתי, וגם ועדת האיתור, לא ייחסו לדברים את המשקל הערכי הראוי להם. הם נתנו לבוטות המינית להסיח את דעתם, ולא העמיקו לראות את השקפת העולם הלא שוויונית והלא מכבדת מבחינה מגדרית שמאחוריה.

לגבי השמועות הנוספות האופפות את התנהלותו של הפרקליט המיועד (שחלקן פורסמו על ידי רויטל חובל, ב"הארץ", ב–2018). אם איסמן אכן ניהל קשר אישי מיני עם כפיפה תוך כדי קידומה, זו אינה בהכרח הטרדה מינית, אלא הפרת אמונים (כפי שקבע בית המשפט העליון בצדק בעניינו של ניצב ניסים מור). זוהי בעיה חמורה ביותר. אם העיר איסמן לעמיתותיו הערות מיניות, ייתכן, כאמור, שלא היה בהן אלא וולגריות סגנונית, אך ייתכן שגם הן ביטאו השקפת עולם סקסיסטית ופגעו בביטחון העצמי של עמיתות וכפיפות שלו.

הבעיה היא שכל הטענות הללו מעולם לא הועלו בפני גופים שיכולים לחקור אותן, לקבוע עובדות, ולהסיק מסקנות משמעתיות או פליליות. חבל שמי שספגו (לכאורה) התנהגויות כאלה מאיסמן, או מי שהיו עדים להן, לא תרמו את חלקם וחלקן לטיהור המגזר הציבורי על ידי הגשת תלונות במקום ובזמן הנכונים. בהעדר קביעות עובדתיות ומשפטיות בסוגיות הללו אי אפשר להביא דברים אלה בחשבון, מחשש שההליך יהפוך למשפט שדה ולציד מכשפות. הפחד לחשוף ולהיחשף מובן; אך שוברו של שטר זה  בצדו.

לאור מצב עניינים זה, ראוי היה שוועדת האיתור תמצא מבין המועמדים והמועמדות מי שלא הורשעה בהליך משמעתי על התבטאויות לא ראויות החושפות השקפות עולם וערכים שאינם הולמים פרקליטת מדינה. וכאמור, יש כאלה. אם ועדת האיתור לא תתעשת, ותמשיך לדבוק בעמדתה שאיסמן לבדו ראוי להיות פרקליט מדינה בישראל, מן הראוי שאיסמן יתייצב בפני הציבור ויבהיר באופן כן ומשכנע שהוא מודע לכשל שנכשל בעבר, וכי אכן, כפי שוועדת האיתור מעידה, הוא הפנים, קיבל, ושינה את עמדותיו ואת דרכיו. אדם בהחלט עשוי לקבל ביקורת שהוטחה בו ולהשתנות; ייתכן שכך קרה לאיסמן. השיח הציבורי בישראל ציני מכדי להאמין באפשרות שאדם יכול להשתנות, לגדול, להשתפר. זו כשלעצמה רעה חולה מאוד, כי היא חוסמת את האפשרות. זו בבחינת נבואה רעה שמגשימה את עצמה. כולנו לומדים, גדלים, משתנים. לפעמים לטובה. אך כדי שנאמין שאיסמן אכן הפנים וגדל, עלינו להווכח בכך. מן הראוי שהוא ימצא דרך להתנצל בפומבי על הפגיעה שפגע בקולגות ובכפיפות, ורק אז נוכל לומר לגביו: מודה ועוזב ומתנצל ירוחם.

המאמר התפרסם במדור דעות של עיתון הארץ ביום 3.12.2020https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9346226