הבוקר התבשרנו על פרשה חדשה שכנראה תסעיר את התקשורת חמש דקות תמימות (אחרי הדרת-נשים במגזר החרדי והפליית אתיופים בדיור): בכיר במשרד ראש הממשלה מטריד, לכאורה, עובדת זוטרה ממנו.   איך לחשוב על זה?

ראשית: האם ההטרדה היא הטרדה מינית, או הטרדה מאיימת, או פגיעה בפרטיות? על כל אחת מן התופעות המזיקות הללו חל חוק אחר, שהוראותיו שונות ודרכי ההתנהלות על פיהן שונות.

אם ההטרדות הן בעלות אופי מיני או מגדרי, והן חזרו על עצמן מספר פעמים, או שהיתה בהן השפלה, יתכן שיש מקום לחשוד בהטרדה מינית, ואז נכנסות לתוקף הוראות החוק למניעת הטרדה מינית.

הוראות אלה חלות על משרד ממשלתי כמו על כל גוף אחר במשק ובחברה בישראל.

על פיהן, המוטרדת לכאורה, ורק היא, רשאית להחליט אם להגיש תלונה. היא רשאית להתלונן במקום עבודתו של המטריד לכאורה, ו/או במשטרה. אם מקום העבודה של המטריד לכאורה אינו מטפל בתלונתה כהלכה, היא רשאית להמשיך משם להליך משפטי. אם היא עובדת באותו מקום עבודה – היא יכולה לפנות לבית הדין לעבודה. אם היא לקוחה, או ספקית, או מי שבאה בקשר עבודה עם המטריד לכאורה, אך אינה עובדת באותו מקום עבודה – היא יכולה לפנות לבית משפט רגיל ולתבוע פיצויים.

 אבל בלי שום קשר לזכויותיה של המוטרדת לכאורה, המעביד, במקרה זה המדינה, חייב לחקור כל ידיעה שמגיעה לידיעתו שעלולה להעיד על הטרדה מינית. בין אם המוטרדת לכאורה מתלוננת ובין אם לא, בין אם היא רוצה שיטפלו בעניין ובין אם לא. חובתו של המעביד היא למנוע הטרדות מיניות על ידי עובדיו (וממונים מטעמו שאינם עובדיו). חובתו להגן על כל העובדות, הלקוחות והספקיות – ושאר העולם מפני העובד שעלול להטריד מינית לא רק את הקורבן לכאורה.

במהלך החקירה שהמעביד חייב לנהל במקום העבודה ביחס לידיעה שהגיעה אליו, יתכן שיתברר שהתרחשה הטרדה, אך היא אינה מינית. במקרה כזה, אם ההטרדה היא מאיימת, או פגיעה בפרטיות, המעביד יכול להעמיד את המטריד לדין משמעתי על התנהגות שאינה הולמת.

מכיוון שהמעביד חייב על פי חוק לחקור את החשש להטרדה מינית ובמקרה הצורך להעמיד את החשוד להליך משמעתי, זכותו לדרוש מן העובדת המוטרדת לכאורה להעיד בפני הגוף החוקר כדי לאפשר למעביד לעמוד בחובתו על פי חוק. יחד עם זאת, העובדת תמיד יכולה לבחור לשתוק, והמעביד אינו יכול להכריחה לדבר. בין כך ובין כך, אסור לו לפגוע בה בכל צורה שהיא. פגיעה כזו היא התנכלות, והיא אסורה על פי החוק למניעת הטרדה מינית. איסור ההתנכלות חל גם ביחס למי ששמעו את סיפורה של המוטרדת לכאורה והעבירו אותו לחקירה.

כל האמור כאן בלשון גבר – חל גם על נשים, וכל האמור בלשון אישה – חל גם על גברים. כך קובע החוק.

 לפירוט מלא ראו ספרי זה מטריד אותי: לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית.