הבוקר, בשעה הקשה של קריאת העיתון, מצאתי סיבה לשמוח, ולכן אני ממהרת ומשתפת, למקרה שמישהי או מישהו לא שמו לב לידיעה המשמחת: מהלילה אסור יהיה לייבא לישראל ולשווק בה מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים! http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1896829    שבחים מגיעים לחבר הכנסת איתן כבל, יו"ר השדולה לזכויות בעלי חיים בכנסת. וכמובן, לכל הפעילות והפעילים הרבים המקדישים את מרצם למאבק הסיזיפי כל כך למען החלשים ביותר בקרבנו, שאינם יכולים לדבר למען עצמם או להאבק בעצמם על זכויותיהם.

זו הזדמנות לסטות לרגע מן ההתמקדות המתמדת בעצמנו, ולהזכיר שאין נעלה ואצילי מן המאבק למען הזולת, האחר, שאינו יכול "להשיב טובה תחת טובה" ולא "יצא ממנו" שום דבר "מועיל". זה המאבק הטהור מכולם, נטול האינטרסים האישיים והחשבונות האינטרסנטיים הקטנוניים. מאבק על מה שנכון פשוט מפני שהוא נכון. נגד הסבל, הכאב, האכזריות, הניצול, הפגיעה. וכשמסתכלים על המציאות החברתית הרחבה בישראל, הספוגה בכל כך הרבה אינטרסנטיות צרה, שנאת האחר, תחושת קורבנות מתמדת ואנוכיות חסרת מיצרים, זה לא פחות מנס שיש לא מעט אנשים שמקדישים זמן, אנרגיה ומשאבים להלחם למען בעלי חיים. זו הזדמנות להוריד את הכובע, לברך ולהודות. (למשל, לירון לפידות, שמקדיש ומקדיש ומקדיש).

ומילה בנימה אישית. לפני שבוע יצא לי לחזור הביתה מהעדרות בת כשבוע. החלק הנעים ביותר של החזרה הביתה הוא המפגש עם געגועיהם הבלתי מסותרים של שני החתולים שלי, שרי וגורי. בכל שיבה הביתה מחכים לי מספר ימים של חסד, במהלכם הם זוכרים כמה התגעגעו כשנעדרתי, ומוכנים לוותר על הגינונים החתוליים הרגילים ולהפגין אהבה גלויה וממיסה. במשך מספר ימים הם נצמדים, מתחככים, מגרגרים, ומנסים להדחק אל תוכי עמוק ככל האפשר. ממש כאילו היו כלבים. הם מצמידים את פניהם המשופמות לפני, מנסים להקיף אותי בזנבותיהם ומוחים בדאגה קשובה על כל הליכה אל עבר דלת הבית. כשנפתחת המזוודה, הם מתיישבים עליה בהפגנתיות ובכבדות חתולית מוכרת, ומבהירים שמבחינתם המזוודה הזו לא הולכת יותר לשום מקום. 

מי שלא יודע לזהות שבעלי חיים מרגישים את כל סוגי הרגשות – פשוט לא מבין מהחיים שלו. גם אם המדע האנושי לא יצליח לעולם לזהות היכן הם חווים אהבה, געגועים, קנאה או אכזבה – כל הרגשות האלה שם. כמו גם פחד, ייאוש, וכמובן – כאב ועצב. הנכונות להפקיר אותם לאכזריות הבלתי נתפשת של "מדענים", בין בשירות המדע ובין בשירות הכסף, היא בלתי אנושית. (נכון, "אנושית" היא מילה מתנשאת בהקשר זה, אבל אין לי טובה ממנה. אשמח לקבל הצעות). וזה עוד לפני שנגעתי בתעשיית המוות המחרידה ההופכת אותם לפגרים בסרט-נע חסר כל חמלה.

אפילו בימים של בחירות שיקבעו את גורלותיהם של אנשים רבים, אין חשוב מההגנה על מי שחייהם קדושים לא פחות משלנו, וראויים להגנה מפני זוועות מיותרות שהתרבות האנושית כופה עליהם מתוך כוחנות מתנשאת. וכמובן, ערב השנה החדשה, 2013, אפשר לאחל ולקוות ולייחל שנלמד להפגין מעט יותר אמפתיה במקום שהוא המבחן הגדול האמיתי: יחסנו אל אחינו ואחיותינו החיות שאינן הולכות על שתיים.