ביום שלישי ה-7.2.2023 קיימו כחמש מאות כלכלנים ואקדמאים מאוניברסיטאות בישראל ומהמשק מפגש זום, ביוזמת האגודה הישראלית לכלכלה, כדי להקשיב וללמוד מעמיתיהם על ארצות שבהן כבר התחוללה מהפכה חוקתית כמו זו המתרחשת בישראל עכשיו. כלכלנים מובילים מפולין, הונגריה, רוסיה ותורכיה תארו את התהליכים שעברו על ארצותיהם, וכיצד השפיעו על אופי המדינות, על החיים בהן, ועל הכלכלה.

אף שכל מדינה עברה תהליכים ייחודיים, בהתאם לאוכלוסייתה, ההיסטוריה שלה והסדקים שאיפשרו את המהפכה בה, קווי הדמיון בין התהליכים המקבילים בארבע המדינות, ובין מה שמתרחש עכשיו כאן – מצמררים. בכולן, שליט פופוליסטי השתלט על מערכת המשפט ועל אמצעי התקשורת, ובעזרתם עיקר את היסודות הדמוקרטיים והליברליים, לרבות שומרי הסף והאקדמיה. בכולן, התוצאה היא משטר אוטוריטטיבי נטול איזונים ובלמים, שהשחיתות פושה בו, שהפונדמנטליזם הדתי תופס בו מקום של כבוד, שזכויות אדם בו נפגעו אנושות ומיעוטים (בין שהם מהגרים ובין להט"ב) שנואים ונרדפים, שהמקצועיות – בכל תחום – מבוזה ומזולזלת, ש"העם" שונא את "האליטות", ושהכלכלה התדרדרה באופן ניכר ואזרחים מן השורה מתקשים לשרוד.

להלן מקצת הדברים שציינו הכלכלנים המומחים ביחס לארצותיהם.

בתורכיה, על פי הכלכלן התורכי-אמריקאי דני רודריק, ארדואן החל במאבק מול הצבא, שמעורבותו בפוליטיקה התורכית היתה רבה. רבים במדינה סברו שיש טעם בצמצום כוחו של הצבא, ולא התנגדו לפעולותיו של ארדואן. ואולם כשהצבא הוחלש, התברר שהמגמה איננה  דמוקרטית או ליברלית. ארדואן ריכז בידיו את מלוא הסמכויות שנטל מן הצבא, השתלט על מערכת המשפט ועל התקשורת, והציף את המדינה בנרטיב אלטרנטיבי, קונספירטיבי, לפיו האליטות עוינות את שלטונו כי הוא מבטא את העם האמיתי, הפשוט, ואילו הן מנסות לאכוף ערכים זרים. פגיעה בחופש הביטוי ורדיפת אקדמאים לא אחרו לבוא, ביחד עם הדתה מוסלמית ניכרת, שכמובן פוגעת בנשים, להט"ב וזכויות אדם בכלל. כשהכלכלה התורכית החלה להתדרדר והאינפלציה הגיעה לממדים מדאיגים, ארדואן כבר היה משוכנע שהוא מבין טוב יותר מכל אנשי המקצוע, והחליט שהדרך להלחם באינפלציה היא להוריד את הריבית במשק. כפי שאפשר לנחש, כלכלה אלטרנטיבית זו לא סייעה לשיפור המצב שהולך מדחי אל דחי.

בהונגריה, דיווח הכלכלן ההונגרי אדם זיידל, אורבן השתלט על התקשורת בעזרת מקורבים בעלי הון שרכשו את אמצעי התקשורת הפרטיים; הוא מתגמל אותם באמצעות פרסומות מכספי הממשלה. על השידורים הציבוריים הוא השתלט ישירות. התקשורת האוהדת אותו מייפה את הצלחותיו ומשתיקה את כשלונותיו, ומציגה לציבור ההונגרי מציאות אלטרנטיבית: האליטות רודפות אותו לא מפני שהוא מושחת, אלא מפני שהן, שקשורות בגורמים זרים (כמו האיחוד האירופי) מנסות להעצים את כוחן ואת תרבותן הזרה לרוח העם ההונגרי. "העם", כפי שאורבן מעצב אותו, הוא שמרני, לאומני, דתי, גזעני והומופובי. חתירה תחת מעמדם של האינטלקטואלים הביאה לירידת האמון בפוליטיקה, במדע, במנהל תקין. כך התאפשר לאורבן לרוקן את תקציביהם של גופי המחקר, ולסלק מהונגריה את האוניברסיטה הטובה ביותר שפעלה בה. אורבן נקט צעדים שמטרתם לגרור ביקורת של האינטלקטואלים, וככל שאלה ביקרו אותו – כך הוא הגביר את התעמולה בדבר רדיפתם אותו והתנגדותם לעם ולריבונותו. כשהפגיעה בדמוקרטיה הליברלית הגיעה לממדים חמורים, האיחוד האירופי חדל להעביר כספים להונגריה, והכלכלה ספגה מהלומה.

ברוסיה, על פי הכלכלן סרגיי נורייב, פוטין רכש את אהדת הציבור מכיוון שבעשור הראשון לשלטונו התמזל מזלו והכלכלה היתה במגמת שיפור לעומת העבר. הציבור דבק בסיר הבשר והעלים עין מצעדים בלתי דמוקרטיים. כשהכלכלה הפסיקה לצמוח והתמיכה בו צנחה – פוטין השתמש בנשק המיליטריסטי הלאומני, ושלח את הצבא להשתלט על קרים.  כשהכלכלה המשיכה לקרטע בגלל ניהול לא מקצועי ושחיתות פושה, והתמיכה בו שבה לצנוח, הוא יצא למלחמה על אוקראינה. כשזו לא צלחה, הוא הפך מ"דיקטטור של ספינים", ששלט בשיח הציבורי באמצעות מניפולציות שהופצו באמצעי התקשורת, לדיקטטור אלים, המרעיל את יריביו הפוליטיים, מרסק את האופוזיציה ומצמצם עוד ועוד את החופש האזרחי.

בפולין, תארה הכלכלנית הונורטה סוסכובסקה, המשטר הפופוליסטי השקיע אנרגיה רבה בהשתלטות על מערכת המשפט. ראשית לכל, שונתה המקבילה הפולנית של הועדה למינוי שופטים. הממשלה השתלטה על מינוי השופטים, והיא ממלאה את מערכת המשפט בשופטים "שמרנים", כלומר מטעמה. שופטים מופחדים באמצעות שורה ארוכה של אמצעים:  ביטול חסינותם המקצועית, ביטול חוזר ונשנה של פסקי הדין שלהם, העברתם התכופה ממחוז למחוז ומתחום משפט לתחום משפט, ותעמולה ממשלתית חזקה המשחירה את דמותם ומערערת את מעמדם. מערכת המשפט איבדה את יציבותה, וכשניתן פסק דין אין ודאות שהוא לא יבוטל. הדבר השפיע לרעה על הכלכלה, שגם יציבותה התערערה. האינפלציה ועליות המחירים פוגעים קשות ברמת החיים. לעומת זאת, מעמדה של הכנסיה התחזק מאוד, כמו גם השיח הלאומני.

מי שעדיין מצליחים לשכנע את עצמם שכאן זה אחרת, ולנו זה לא יכול לקרות, כדאי מאוד שיתעוררו מהר, כל עוד אפשר להאבק במהפכה המתרחשת לנגד עיננו. זו אותה מהפכה, בשינויים המחוייבים. אצלנו זה ניזון מליבוי מכוון של שנאה לאליטות ה"אשכנזיות" וה"שמאלניות". מליבוי הפחד מן האוכלוסיה הערבית ושנאה כלפיה. מתיעוב מבקשי המקלט והעובדים הזרים. אצלנו נתניהו השתלט על אמצעי תקשורת מסוימים (למשל HOT), הביא את מקורביו לקנות אמצעי תקשורת אחרים, סגר את רשות השידור והקים את התאגיד בתקווה לשלוט בו. כשהמערכת המשפטית ניסתה למלא את תפקידה ולהציב לו גבולות, הוא הסיט את התעמולה המייצרת נרטיבים אלטרנטיביים לפעול נגד בתי המשפט, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה והמשטרה. הוא החליש את המערכת הפוליטית כשסרב לותר על ראשות הליכוד וגרר את המדינה לחמישה סבבי בחירות שלוו בהסתה פרועה נגד מוסדות המדינה ו"האליטות" הרודפות אותו. במקום הכנסיה בהונגריה ופולין והאחיזה האיסלמית בתורכיה – נתניהו מחזק את שליטתה של האורתודוכסיה היהודית השמרנית, ועכשיו גם את הפונדמנטליזם היהודי המתנחלי הקיצוני והאלים. כשמומחים מקצועיים מזהירים שהכלכלה תפגע מריסוק מדינת החוק, נתניהו, כמו ארדואן, יודע טוב יותר, ומסביר שהם פשוט לא מבינים; לשיטתו, הכסף ה"חכם" דווקא יזרום אל הכלכלה הישראלית שתפרח.

מה שקורה לנו עכשיו הוא הגרסה שלנו של מהפכה פופוליסטית טוטליטרית. כל האלמנטים נמצאים. ואם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמוהו – זה כנראה ברווז. רבים עדיין בטוחים שהתרבות הדמוקרטית של ישראל, שתמיד היתה חזקה ויציבה יותר (בתוך הקו הירוק, ליהודים) מאשר בארבע המדינות האחרות, תשרוד את ממשלת נתניהו הנוכחית. ואכן, נגד נתניהו הוגשו כתבי אישום על פעולות מושחתות (לכאורה) של השתלטות על התקשורת הציבורית והפרטית. אכן, ממשלותיו נפלו שוב ושוב והמונים הפגינו מול מעונו ובכל הארץ. אבל בשנים שבהן הוא נאבק בדמוקרטיה הליברלית באלימות מילולית בלתי מרוסנת, התרבות הדמוקרטית שלנו נחלשה מאוד. אמון הציבור במוסדות המדינה ירד במידה מבהילה. ההאשמות השקריות נגד מערכת המשפט ("בעלת כוח בלתי מרוסן") והתקשורת ("שמאלנית") חלחלו, קנו אחיזה, ורבים בציבור התרגלו אליהן עד כדי אימוצן. במלחמת התשה בלתי מתפשרת, נראה שנתניהו ובני בריתו הצליחו להתגבר על היתרון הדמוקרטי שהיה לנו לעומת רוסיה, הונגריה, פולין ותורכיה.

כל המומחים בשיח הכלכלנים הבינלאומי היו מאוחדים בדעתם שהדמוקרטיה הישראלית תגבר על ניסיון ההפיכה רק אם ציבור גדול, חזק ונחוש ייצא עכשיו, ממש עכשיו, למלחמת הגנה; רק אם הציבור יבין שכל צעד מוביל אל הצעד הבא והוא חלק מן הגלישה במדרון החלקלק שעלול להיות שאין ממנו חזרה. זה חייב להיות עכשיו; כשכללי המשחק שונו – קשה יותר להחזיר את הגלגל לאחור. לכן, אם הצעד הראשון הוא שינוי הועדה למינוי שופטים (כמו בפולין) – צריך להלחם במלוא הכוח נגדו. בהפגנות, שביתות, וכל האמצעים שהחברה האזרחית לומדת להשתמש בהם עכשיו. כי זה לא "רק" מהלך אחד; זה מהלך אחד בשרשרת שלמה, שיחדיו היא הרס וחורבן.

ככל שהם משבשים את המערכות, ובראשן מערכת המשפט והתקשורת, רודנים עוברים מרודנות של ספינים לרודנות של כח ואלימות. זה כבר קרה שוב ושוב. אסור לחכות לבדוק אם זה יקרה גם כאן.