אקטואליה (בלוג)

ספטמבר 17, 2019

הראיון עם פרופסור איילת הראל־שלו במוסף "הארץ" על האירועים האחרונים בהודו (איילת שני, 6.9), הזכיר את ההקשר הגלובלי של הידרדרות הדמוקרטיה הליברלית בישראל, והפעם מזווית לא־מערבית. ישראל אוהבת לחשוב על עצמה כעל מדינה אירופית/מערבית; אבל מעניין להשוות את המתרחש בה דווקא להודו ולטורקיה, שאף הן, כמו ישראל, מדינות לא־נוצריות, שעיצבו לעצמן גרסאות שונות של הדמוקרטיה

ספטמבר 7, 2019

בראשית חודש אוגוסט (2019) חשף עיתונאי הארץ ניר חסון ששוטרים במחוז ירושלים השתילו נשק בביתו של תושב עיסאוויה, ואחר כך "מצאו" אותו לעיני מצלמות סדרת הטלוויזיה "מחוז ירושלים". החשיפה העיתונאית הבהירה ששוטרי הבירה פוגעים בכבוד האדם ובזכויות היסוד של תושבי מזרח ירושלים: שהשוטרים מייצרים פרובוקציות המציגות את האזרחים כמסוכנים, וכך מוציאים דיבתם רעה; שהם חורגים

ספטמבר 7, 2019

מביך לדבר על אידיאולוגיה פוליטית במציאות שבה מפלגות בישראל, ובראשון מפלגת השלטון, הליכוד, כלל אינן טורחות לנסח מצע רעיוני. מגוחך לדבר על אידיאולוגיה ימנית כשראש ממשלת הימין עסוק אך ורק בהישרדות פוליטית נוכח חשדות כבדים של שחיתות. ואולם חודש לפני מערכת בחירות, חשוב בכל זאת להיזכר במשמעות האידיאולוגיה הימנית שריבוא פניה שולטים בחיינו; אחרת אנחנו

אוגוסט 28, 2019

ממש במקביל לדרמה סביב מופע השירה בהפרדה מגדרית כפויה בעפולה התרחשה דרמה כואבת וטראגית עוד יותר: גופתה של בתיה ליטמן, שנפטרה מסרטן בגיל 39, נחטפה על ידי אחיה החרדים, ונקברה בטקס דתי בניגוד לרצונה המפורש. בתיה נולדה לקהילה חרדית, ולפני עשרים שנה בחרה לעזוב אותה ולחיות חיים חופשיים. כשחלתה, היה לה חשוב מאוד שגופתה תישרף:

אוגוסט 16, 2019

עיריית עפולה אוהבת למיין, לקטלג, להפריד ולעשות סדר. כמו שיש המקפידים להפריד בין בגדים כהים, בהירים וצבעוניים ולכבס כל צבע בנפרד — עיריית עפולה מקפידה לקטלג אנשים לסוגים מובחנים ולהכניס כל סוג למגירה משלו: בחודש שעבר יהודים בפארק הציבורי העירוני, וערבים — בחוץ; והשבוע גברים חרדים על הבמה, על כרזות וביציעים המרכזיים, ונשים חרדיות —

אוגוסט 12, 2019

באחד האמשים הקיץ נדדה שנתי, ובדקתי מה משדרים בערוץ הטלויזיה הציבורי, שאיננו מסחרי ויש בו פחות פרסומות ולכן אני צופה בו. להפתעתי, נתקלתי בפרק בסדרה "מרי הורגת אנשים". העלילה נסבה על מעשיה של רופאה מוסרית ואכפתית, מרי, שדאגה אמיתית לאנשים סובלים מביאים אותה לסייע להם לסיים את חייהם בכבוד, על פי בחירתם. מעשיה של הגיבורה,

יולי 27, 2019

על פי עדות שמגובה ככל הנראה בסרטונים שצולמו בטלפונים סלולריים, נראה שמספר אנשים חדרו לגופו של אדם אחר ופגעו בו שוב ושוב תוך התעלמות מרצונו, מן האוטונומיה שלו, מאנושיותו ומזכויות היסוד הבסיסיות ביותר. הם השתמשו בו כחפץ כדי לספק את גחמותיהם המיניות והחברתיות, וביטלו את ערכו כסובייקט. כשמדווחים כך על אירוע, השאלות הרלוונטיות היחידות לצורך

יולי 25, 2019

אין דבר יקר לליבן של ממשלות הימין ושרי המשפטים שלהן מלהשיב עטרה ליושנה ולשתות ממימי המשפט העברי, כלומר ההלכה. אבל כשמדובר בסיפוח קרקעות פרטיות של פלסטינים להתנחלויות של יהודים בשטחים הכבושים מתברר שהמשפט העברי מאבד מחשיבותו לעומת המטרה המקודשת באמת. הימין אינו מהסס לרוקן את המשפט העברי מתוכן ולהפכו על ראשו, ובלבד שהפלסטינים ינושלו ואדמותיהם

יולי 6, 2019

העיתון מקור ראשון פרסם במוסף סוף השבוע ראיון מקיף איתי, שנכתב בידי העיתונאי אריאל הורוביץ. מי שמעדיפים – העליתי גם צילום הגרסה המודפסת. לצערי, שמעתי שיש ברשתות מי שמציגות את הדברים באופן מסולף ומעוות, כדי לתקוף ולהתלהם ולקושש לעצמן תשומת לב ואהדה לכאורה על חשבוני.אני מציעה למתלהמות לתת לדברי לדבר בעד עצמם, בלי להפכם על

יולי 6, 2019

הסרט התעודי החדש "לאה צמל עו"ד" משרטט את דיוקנה של לוחמת ללא חת. במציאות חברתית שבה הציניות, האופורטוניזם, הריקנות והנכלוליות פושים בכל, דמותה היא אור באפלה. כישראלית, אומרת צמל, אני כובשת; נכשלתי בשכנוע הקהילה שלי להפסיק את הכיבוש. מכיוון שכך, אין לי זכות לשפוט את הדרכים שבהן בוחרים הנכבשים להאבק למען חירותם. גם כשהדרכים אלימות;