מאז פרצה אל פני השטח הידיעה בדבר ההאשמות בחוג לסוציולוגיה בירושלים, רבים בציבור מעלים את התהייה המלומדת מדוע סטודנטיות מפחדות מפני מרצים: הרי הם כל כך אינטלקטואלים. (זאת, כמובן, במקום לשאול מדוע האוניברסיטאות והמרצים שותקים, אבל זו נקודה שדנתי בה כבר בהרחבה). ובכן, חלקם אכן מאוד אינטלקטואלים, וחלקם הלא מבוטל אף אנשים נפלאים (באמת ובתמים; כמה מחברי הטובים ביותר). אך יש ביניהם גם כאלה שהם כוחניים, מאיימים ותוקפנים. ואז יש סיבה טובה לפחד. חלק מן הסטודנטיות המעידות על מעשיו של אייל בן ארי טוענות כך לגביו. עכשיו מסתבר שגדעון ארן מן החוג לסוציולוגיה בירושלים הוא לא פחות כזה.
בפוסט שלי בבלוג זה באתר רשימות הצגתי שלושה טיפוסים של מרצים המשתמשים בכוחם לרעה ופוגעים בסטודנטיות, בקהילת הסטודנטים ובכבוד האדם בכלל. בין השאר הזכרתי את שמו של ד”ר גדעון ארן. בעקבות פרסום זה קבלתי מעורך דינו של ארן מכתב התראה המכיל, בין השאר, את החלקים הללו:
“למקרא המאמר נחרדנו לגלות כי הוא עמוס באמירות, עובדות שקריות ורמיזות המהוות כולן לשון הרע חמורה ביותר נגד מרשנו. ניכר מתוך הדברים שבמאמרך, כי חצית את הגבול שבין טוב לרע, בין מותר לאסור, בין אמת לשקר, ובין עובדה מוכחת לשמועה חסרת שחר.
ככך שהדברים נוגעים למרשנו, אין במאמרך ולו מילה אחת של אמת. בודאי שאין לראות בו מאמר דעה או ביקורת ליגיטימת משבחרת להפריח האשמות ועובדות חסרות כל בסיס. הלכה ולמעשה, מאמרך כולו השמצה אחת פרועה ושלוחת רסן של מרשנו, המעמידה אותו באור משפיל ומבזה ופוגעת קשות בשמו הטוב ואפשר שאף במשלח ידו.
…
יתירה מכך, הרהבת עז וחוצפה וייחסת למרשנו, בין במפורש ובין במשתמע, בין באופן ישיר ובין באמצעות דוגמאות והשוואות פרי דמיונך, בין היתר, תכונות אופי אנטי חברתיות, התנהגויות בלתי נסבלות, נכשלות אישית ומקצועית, וכיוצא באלה תיאורים שהם כולם בגדר דיבה חמורה ביותר.
…
מיותר לציין כי מעשייך מהווים הן עוולה אזרחית נזיקית והן עבירה פלילית, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965.
מרשנו נחוש לפעול בכל דרך, זו האזרחית וזו הפלילית, לנקות את שמו ולהיפרע מלוא נזקיו בגין פרסום הדברים המיוחסים לו בגוף המאמר.
…
מובן כי נזקיו של מרשנו הולכים וגדלים בכל יום בו מתנוססים הדברים המיוחסים לו במאמרך, והם כולם יתגלגלו לפתחך בבוא העת”.
עכשיו שוו בנפשכם שתכנים כאלה מועברים לא למשפטנית, אישה בוגרת עם נסיון חיים, אלא – בכתב או בעל פה, עם או בלי עורכי דין, לסטודנטית… ושוו בנפשכם את גודל ההפחדה והאימה… אז ככה מפחידים ומשתיקים, למי שלא ידע איך זה נראה. אז מי שרוצים לדעת איך יכול להראות מרצה כשהוא מתחיל לחשוף את ציפורניו – הנה, כך. וזה רק אפס קצהו, כשאין לו שום כוח ושום אמצעי מישמוע. מה שמחזק מאוד את טענותיה של א’, שסיפרה שכשכתבה ב”העוקץ” על היחסים שניהל איתה – הוא החל לאיים עליה, ואף גייס לעזרתו חברים, מרצים בכירים אחרים בחוג.
וכן, גם לפוסט זה יש בעיני ערך ציבורי, כי מטרתו לחשוף איך יכול להתנהל מרצה כוחני כשהוא רוצה להשתיק, ולמה הסטודנטיות כל כך פוחדות. ולכן אני כותבת אותו. למרות האיומים. (ואל תתפלאו אם מחר תתחילו לקרוא עלי כל מני דברים לא נעימים, מה אכלתי עם מי מתי ולמה, איך זכיתי בדוקטורט “דרך המיטה”, ומה חושבים עלי כל מי שלא אוהבים אותי – ויש. כי גם עורך דינו של ארן הוא איש מאוד מקושר, ובמיוחד בתקשורת. אז כדאי להזכיר, שהתנהגות כזו, מענישה ומפחידה, תהיה בדיוק מה שהחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר כ”התנכלות”, שהיא, כזכור, עבירה פלילית חמורה עוד יותר מהטרדה מינית, ראו בפוסטים הקודמים).
(רשימה זו קוצרה באופן משמעותי בערב יום הכיפורים, 8 באוקטובר 2008, לבקשתו של ד”ר ארן, וכדי לחוס על רגשותיהם של ילדיו, לשטענתו נפגעים מידיעת הדברים שפורסמו כאן, שלמיטב ידיעתי הם אמת ויציב, ובעלי ערך ציבורי. הדברים קוצצו בניסיון להגיע לאיזון בין חופש הביטוי והבעת הדעה ושיח ציבורי חשוב מצד אחד, ורגשותיהם של אנשים שאינם מעורבים ואינם קשורים ישירות באמור כאן, כמו ילדיו של ארן, מצד שני. איזון זה, כמובן, הוא תלוי נסיבות משתנות).