בתקשורת מדווחים שבירושלים מהומות. להקות של ישראלים יהודים ימנים צדות פלסטינים כדי לפגוע בהם, להפרע מהם. צעיר ירושלמי פלסטיני נרצח – אולי על רקע לאומני, אולי נקמת דם על רצח שלושה הצעירים היהודים. הלב שוב נחמץ. רצח מול רצח. טרור מול טרור. שנאה מול שנאה. ההתלהמות המילולית נגד חנין זועבי – הבשילה למעשי זוועה. ההסתה חסרת המעצורים של “מנהיגי” המדינה שוב מניבה פירות באושים. לנצח תאכל חרב.

ובלב המאפליה הזו, במרכז העיר ירושלים – קברט פמיניסטי משיב נפש. פתח תקוה לשפיות.

“חַדוֹרית: בעל חיים נפוץ ממחלקת הפְּרוּקים. …גופה החזק מאפשר לרוב ריצה מהירה ולעיתים היא מסוגלת להמצא בכמה מקומות בו זמנית. … המין נִצוד על ידי טורפים רבים, ביניהם בואשים וחתוליים…” חדורית מבועתת, חובקת בזרועותיה עולל מחותל, מקפצת לקול צליפת שוטו של מאלף הקרקס במגבעת וחליפה. “החדורית היא גם חית מעבדה ממשלתית פופולרית ביותר – ממשיך המאלף ומרקיד את היצור – בשנה אחת נערכים ניסויים בכעשרים אלף פריטים בתעשיית הבשר ובמוצרי הביטוח הלאומי השונים”. וכך הופך שירה של סיגל בן יאיר (“עיין ערך – חדורית”) לחרוז מבריק, מהפך קרביים ומרגש, בשרשרת הקברט של קבוצת התיאטרון הירושלמי. “החדורית חיה בדרך כלל בבדידות, למעט אינטרקציה אקראית עם בני מינה”. בבית מזיא מוזמנת גם החדורית – כמו כל אישה, וכל איש – לאינטרקציה לא אקראית עם חגיגה של נשיות.

בית מזיא, שבו מועלה המופע, ממוקם רחוב אחד מעל לרחבת המשביר לצרכן/טליתא קומי במרכז ירושלים. דקות הליכה ספורות מהשוק. מי היתה מאמינה שבלב הבירה הסוערת, סוער קברט פמיניסטי תוסס, צבעוני ומשובח! “מוחות” קוראים למופע, המשלב שירים מתוך הספר “מלכה עירומה: שירת מחאה חברתית נשית” (בעריכת דורית ויסמן), עם מוסיקה של רונית רולנד, כוריאוגרפיה של מאיה יוגל וגבריאלה לב, והופעה שובת לב של חמש שחקניות-רקדניות. הקטעים, הממחיזים שירה במחול, נוגעים בדם הוסת, מבוכת החתונה, השפלת הטיפולים הרפואיים, בדידות הגירושים, זוועת האונס, ושאר חוויות חיים נשיות. על הכאב הטבוע בפיסות החיים הללו מפצה שמחת החיים של הנשים הצעירות, הקורנות, המופיעות בהרמוניה ומיטיבות להביע אחווה נשית. חום הקשר והשותפות מצליח לרכך את התזכורת העגומה כמה כואב להיות אישה, כמעט בכל פינה של החיים. קסם הביחד הנשי ממיס אפילו את המחנק בגרון שיוצר שיר הסיום, מאת ויקי שירן: “אישה שוברת קיר/ קורעת לים/ רוצה אויר/ כמו ציפורים לבנות/ ילדים צועקים ברחוב/ משוגעת/ עליזה המשוגעת שוברת קירות….איך אפשר לחיות לבד בין ארבעה קירות/ אפילו כלב יש לו חברים/ מישהו שואל עליו, מלטף לפעמים…”. מומלץ בחום. גם לגברים.