רוחות של בחירות באויר ועל כרזות החוצות וכבר מתנוססים פרצופי המתמודדים, מתפקעים מאחריות, חזון וסדר יום חדש. בעמודי הפובליציסטיקה כבר מועלים ונדושים ונטחנים הנושאים שיעמדו על סדר היום במערכת הבחירות הקרבה: הנושא החברתי (כלומר חלוקת המשאבים או העוני הגואה) והנושא המדיני (יציאה חד צדדית מן הגדה המערבית או מו”מ עם הפלסטינאים). פה ושם יעלו נושאים נוספים המטרידים סקטורים אלה ואחרים (הסטקור “הרוסי”, למשל). אבל בדיוק כמו בכל מערכות הבחירות הקודמות – סוגיות המעסיקות את ציבור הנשים אינן על סדר היום הציבורי ולא יעלו עליו; והנשים, כמובן, אינן נתפסות כ”סקטור”. שוב, כתמיד, עניינים כלכליים ומדיניים בוערים חשובים יותר מעינויי הדין בבתי הדין הרבניים, מאונס שיטתי של נשים נסחרות, מהפער המעמדי הגדל והולך בין נשים וגברים. אלה, כתמיד, יכולים לחכות לימים טובים יותר. כשלא נצטרך להתמודד עם נושאים בוערים באמת. מיד אחרי ביאת המשיח.
 
ציבור הנשים בישראל מונה, כידוע, למעלה מחמישים אחוז. בידיו לפחות מחצית המנדטים בבית המחוקקים. יותר מאשר ציבורי ה”מתנחלים”, ה”רוסים”, או ה”מזרחיים”. ציבור הנשים סובל מקשיים חמורים ומובהקים. עליו לדרוש טיפול יסודי ושיטתי בשורת בעיות בוערות. ציבור הנשים זקוק, כמו אויר לנשימה, להפרדת הדת מן המדינה (כלומר הפרדת גורלן של נשים מבתי הדין הרבניים והשרעים); הוא זקוק לטיפול אכיפתי נמרץ למגר את הסחר בנשים ואינוסן השיטתי; הוא זקוק להסדרה משפטית מחודשת של עבירות המין בישראל, כמו גם חינוך הציבור ומערכות האכיפה; הוא זקוק למדיניות מעצימה כלכלית שתסגור את הפערים הגדלים והולכים בין נשים וגברים בתחום השכר והשליטה בהון; הוא זקוק להתייחסות פרטנית שיטתית לצרכיהן של קבוצות נשים שונות (הנשים המזרחיות, הנשים הפלסטינאיות, הנשים הדתיות, הנשים הלסביות).
 
המפלגות המתחדשות נאבקות על קולות הבוחרים והבוחרות. הן עסוקות ביצירת מצעים אטרקטיביים לקולות פוטנציאליים. סוגיות הנשים אינן עולות לדיון כי ציבור הנשים אינו מבהיר שהן ישפיעו על הצבעת הנשים ועל תוצאות הבחירות. כמו תמיד. וכמו תמיד – הגיע הזמן לשנות. להבהיר למפלגות הנערכות לקרב שמחויבות לסוגיות הנשים ישפיעו בקלפי. יש לדרוש ולאיים בשוט ההצבעה. יש לתמוך בחברות כנסת שפעלו למען נשים בקדנציה הנוכחית (הבולטות בהן – אתי לבני, זהבה גלאון ויולי תמיר), ויש לדרוש שתהינה בכנסת הבאה עוד כמוהן. בעיקר יש להעלות את הדברים שוב ושוב בכל הקשר אפשרי ולשבור את העוורון המגדרי המשאיר אותנו שקופות. כל אחת מאתנו יכולה להשפיע במקום בו היא מצויה – כחברת מפלגה, כמשתתפת באירועים פוליטיים, כאזרחית.
 
בכל אחת מתקופות הבחירות הקודמות בתולדות המדינה נשמעו קריאות דומות של נשים. בכל אחת מהן ציבור הנשים לא עמד על זכויותיו, המפלגות התעלמו ממנו, והתוצאות ברורות. הנה ההזדמנות שוב ניצבת בפתח, והפעם קיים דור חדש של נשים צעירות אסרטיביות ומודעות. אולי הפעם? אולי הן?