כולם מדברים, בצדק, על הפגיעה הקשה שהממשלה החדשה החלה לפגוע בדמוקרטיה המהותית של ישראל; לא מספיק מדברים על הפגיעה בשלטון החוק, שעוברת כחוט השני בין כל הרעות החולות שהממשלה ממיטה עלינו. חשוב לראות שהמטרה שהממשלה מנסה לחסל היא שלטון החוק; הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות ועצמאות מערכת המשפט הן נזקים משניים.

שלטון החוק הוא ערך כל כך בסיסי ויסודי שאנו מזכירים אותו בחטף, מצוות אנשים מלומדה, בלי להתעכב על משמעותו. אבל הוא הנדבך הראשון באיפיונה של מדינה כשייכת לעולם המודרני של עידן הנאורות. שלטון החוק משמעו שהרשות המחוקקת מחוקקת חוקים לטובת כלל הציבור (ורק למטרה זו), ואלה חלים על כולם: על כל רשויות המדינה ונציגיהן, ועל כל בני האדם ששוהים בגבולות המדינה. איש אינו מעל לחוק או מחוצה לו, גם לא מי שיוצר אותו, מבצע אותו או אוכף אותו. שוטר אינו יכול לחרוג מהסמכות שהחוק הקנה לו, פקח אינו יכול להכנס למקום שהחוק לא הרשה לו, ושופט אינו יכול להטיל עונש שאינו קבוע בחוק.

השוויון בפני החוק, שהוא חלק בלתי נפרד משלטון החוק, מבטיח שחוק המדינה יתייחס אל כולנו באופן שוויוני, וגם ייאכף על כולנו בדיוק באותו אופן ובאותה מידה. כלומר, שחוקי הכנסת יתייחסו באופן זהה וייאכפו באופן זהה על טייקונים, מהגרים, חברי כנסת ושופטים. בלי הנחות, החרגות או החמרות פרסונליות או מגזריות (למשל, שמי שמקורב לשלטון רשאי לנהוג בכל מהירות שהוא רוצה, או שאזרח ערבי אינו רשאי לנסוע בתחבורה ציבורית). השוויון בפני החוק מחייב שנשיא שהואשם בביצוע עבירות מין יועמד לדין, יישפט וייענש על פי החוק בדיוק כמו כל אדם אחר. שחבר במשפחת פשע יהנה כמו כל אדם אחר מכל ההגנות שהחוק מעניק (למשל חזקת החפות, או התיישנות).

ממשלת נתניהו הנוכחית אסרה מלחמת חרמה על שלטון החוק עצמו, כולל השוויון בפני החוק; היא לא לוקחת שבויים, ותחריב ותהרוס כל מה שניצב בדרכה, כולל הדמוקרטיה המהותית, הפרדת הרשויות ועצמאות הרשות השופטת כדי לודא ששלטון החוק רוסק.

למלחמתה של הממשלה בשלטון החוק מספר סיבות ומספר פנים. הסיבה המרכזית היא שבראש הממשלה עומד נאשם בעבירות פליליות חמורות שמשימתו העיקרית היא להסיר מעל עצמו את שלטון החוק, כלומר את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. לשם כך הוא משתמש בכל הכלים שתפקידו הבכיר מעמיד לרשותו (זו משמעות הטענה שהוא פועל בניגוד עניינים). כדי לחמוק מן החוק נתניהו ניסה – וינסה ככל הנראה שוב לחוקק אותו חלק מן החוק הצרפתי, המאפשר לדחות העמדה לדין של ראש מדינה עד שיסיים את כהונתו. הוא ינסה, על פי דבריו של אחד משותפיו הבכירים בממשלה, למחוק מחוק העונשין את העבירות החמורות שבהן הוא מואשם (שוחד, מרמה והפרת אמונים). מאז שהועמד לדין הוא מהלך אימים על השופטים, מסית נגדם ומערער את מעמדם הציבורי, ועושה הכל כדי להחליש את הרשות השופטת ולפגוע ביכולתה להחיל עליו את שלטון החוק.

שינויי החוק שנתניהו מתכנן הם לכאורה במסגרת שלטון החוק, אך הם לא נועדו לשרת את האינטרס הציבורי אלא אך ורק את טובתו האישית, בלי להתחשב בטובת הציבור; לפני שהועמד לדין, הוא התגאה בכך שבשם טובת הציבור הוא מונע את יוזמות החקיקה שעכשיו הוא מקדם. המניע הפרסונלי הופך את החקיקה המתוכננת לבלתי לגיטימית. בנוסף לכך, מכיוון שאף אזרח מן השורה אינו יכול לעשות מהלכים כאלה כדי לחמוק מן החוק, מהלכיו של ראש הממשלה רומסים את השוויון בפני החוק.

אריה דרעי, חבר בכיר בממשלה, עושה גם הוא הכל כדי להשתחרר משלטון החוק. כדי להתגבר על מניעה חוקית להתמנות לשר, דרעי דרש וקיבל מראש הממשלה חקיקה פרסונלית המשחררת אותו מתחולת החוק (“חוק דרעי”). גם חקיקה זו אינה לטובת הציבור אלא לטובת בעל השררה. וכמובן, אף אזרח אחר אינו יכול להשתחרר משלטון החוק באמצעות חקיקה אישית כזו.

במקביל, שר המשפטים של נתניהו מקדם מהפכה שנועדה לשחרר משלטון החוק לא רק את ראש הממשלה ואת השר דרעי, אלא את הממשלה כולה, בכל פעולותיה. זו משמעות הצעת החוק שלו לבטל את עצמאותם המקצועית של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.

יועצים משפטיים במשרדי הממשלה הם עובדי ציבור שמשימתם להבטיח שהרשות המבצעת, כלומר משרדי הממשלה ועובדיהם, פועלים במסגרת החוק ולא חורגים ממנה. שכל מוסדות הביצוע של המדינה מצייתים למה שהרשות המחוקקת חוקקה, ולא נוטלים לעצמם כוחות וסמכויות שהמחוקקים נבחרי הציבור לא נתנו להם. המהפכה ששר המשפטים מקדם נועדה לשחרר את משרדי הממשלה מתחולת החוק. כששר לא יהיה מחויב לציית ליועץ משפטי, ויוכל למנות לעצמו יועץ משפטי עושה דברו, לא יהיה מי שישליט את החוק על הממשלה, וכל משרד ועובדיו יוכלו לפעול בלי להתחשב בחוק. שר המשטרה שאין מי שמחייבו לציית לחוק יוכל להטיל עוצר על ציבור שמתכוון להפגין. שוטרים יוכלו לעצור אותנו ללא סמכות חוקית, ופקחים יוכלו לקנוס אותנו כטוב בעיניהם. כשבתי המשפט מוחלשים ומוגבלים – לא יהיה לנו למי לפנות להגנה מפני שרירות מוסדית כזו. כך רומסת הפגיעה בשלטון החוק את זכויות האדם. הדמוקרטיה נרמסת אף היא, כי שחרור משרדי הממשלה משלטון החוק משמעו התעלמות מהרשות המחוקקת, המייצגת את הציבור.

שר המשפטים מקדם גם את “פסקת ההתגברות”, שמשמעותה ביטול יכולתם של בתי המשפט לפקח, בשם שלטון החוק, שחקיקת הכנסת אכן תשרת את האינטרס הציבורי בלי לפגוע בזכויות הציבור באופן קיצוני. פסקת ההתגברות, אם כן, נועדה לשחרר גם את המחוקקים עצמם משלטון החוק. בפועל, בגלל מבנה המשטר הישראלי, היא משחררת משלטון החוק את הרוב הקואליציוני בכנסת, כלומר, בעצם, את הממשלה.

אם מאבקו של שר המשפטים בשלטון החוק נועד להשיג לממשלה כוח בלתי מוגבל (מה שהוא מכנה
“משילות”), מפלגת הציונות הדתית, שותפה דומיננטית בממשלת נתניהו, פועלת לחסל את שלטון החוק מטעמים אידאולוגיים: מפני שהוא חלק חשוב של המודרנה והקידמה, שהן, בעיני מפלגה זו, אויב מר המאיים על היהדות ויש לעקרו משורש. החוק החילוני הוא בעיניה רע שיש לסבול אותו רק כדי להגיע לשלב שבו אפשר יהיה לבטלו מכל וכל ולהכפיף את המדינה לחוקי ההלכה. בעידן ההלכתי שמפלגה זו מתכננת לנו, ישראל לא תהיה מדינה מודרנית, חס וחלילה, ובטח לא נאורה, אלא תשוב להיות ממלכת בית דוד, כלומר מדינה המתנהלת על פי כללי העולם העתיק. זאת ועוד, השוויון בפני החוק, המעניק מעמד אחיד לנשים ולגברים, ליהודים וללא יהודים, לסטרייטים וללהט”ב, הוא מאוס, מתועב, וחולה בעיני מפלגת הציונות הדתית, ומחייב חיסול. כוונתה של המפלגה הזו לבטל את החובה להעניק טיפול רפואי שווה לכל אדם ממחישה את יחסה לעקרון של שוויון בפני החוק.

כל הסיבות והמהלכים הללו חוברים יחדיו למלחמת שמד בשלטון החוק. בלעדיו, ישראל תחדל להיות לא רק דמוקרטיה מהותית, אלא אפילו מדינת חוק במובנה המודרני. רשויות המס יוכלו לגבות מיסים שלא על פי חוק, כי יועצים משפטיים לא יוכלו למנוע זאת, ובתי המשפט יהיו חלשים מכדי להושיע. באותו אופן אפשר יהיה להפקיע קרקעות פרטיות, להפלות נשים ולהשתיק חברי אופוזיציה בלי להתחשב בחוק, ובעלי כוח ושררה יוכלו לחמוק מן החוק על ידי שינויו על פי צרכיהם. כך נוצר שלטון עריצות ושרירות.

זאת ועוד. ממשלה שמבטלת את שלטון החוק מבטלת בכך את כללי המשחק שמבטיחים זכויות ואף הגינות בסיסית למי שאינו מצוי בעמדת כח. אחרי שביצעה מהלך כזה, עליה להבטיח לעצמה את השלטון לתמיד; כי אם אנשיה לא יהיו בעמדת כח – הם יהיו מופקרים ליחס שרירותי בלתי מבוקר של יריביהם הפוליטיים. לכן, מיד אחרי חיסול שלטון החוק, ממשלה חפצת חיים תעשה כל אשר ביכולתה להבטיח שהיא תשאר בשלטון לעד. כפי שראינו בהונגריה וברוסיה, במצבים כאלה ממשלות אוטוריטטיביות מחסלות את התקשורת החופשית ומשעבדות את התקשורת הציבורית לכדי שופרות תעמולה; הן משתלטות על מערכות החינוך כדי למנוע מתלמידים לפתח חשיבה ביקורתית שעלולה להוביל להחלפת השלטון; הן משנות חוקי בחירות כדי לשפר את מצבן לעומת יריביהן.

קשה לעכל שכל זה אכן מתרחש; אנו מקבלים את שלטון החוק כמובן מאליו, ממש כמו את הגרוויטציה. אבל זה מתרחש. את הגרוויטציה אי אפשר לבטל; את שלטון החוק כן. ראו את לבנון שמעבר לגבולנו הצפוני: משבר פוליטי עמוק הביא לקריסתה המלאה. מי שנחרדים לחשוב שכל הדברים הללו אכן עומדים להתרחש כאן, ומהר, צריכים להתעורר לפעולה מיידית. חוק דרעי כבר נחקק. שר המשפטים כבר הניח את תזכיר החוק לביטול הייעוץ המשפטי העצמאי בממשלה. כל לבנה שהממשלה מוציאה מקיר שלטון החוק מקרבת את התמוטטותו. וכן, לבנה אחרי לבנה המבצר נופל. אם יש משהו שיכול לעצור זאת זו רק תגובה ציבורית אדירה, שתרעיד את הסיפים.

התפרסם במדור דעות של עיתון הארץ ביום 15.1.2023