חוק העונשין הישראלי קובע שמי שחדר לגופה של אישה בלא הסכמתה החופשית ביצע מעשה של אונס, ודינו לכל היותר ארבע עשרה שנות מאסר.
החוק קובע עוד כי מי שחדר לגופה של אישה בלא הסכמתה החופשית, בנסיבות הספציפיות שהסכמתה הושגה על ידי ניצול מרות – ביצע חדירה אסורה בהסכמה, ודינו שלוש שנות מאסר.
איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות. אבל כך קובע החוק, שבתחום עבירות המין מורכב טלאים טלאים, לא עקביים, לא שיטתיים, ובלתי מתקבלים על הדעת. (ליתר דיוק: בשנת 2001 כשתוקנה עבירת האונס, והוגדרה כחדירה ללא הסכמה חופשית, לא שונתה הגדרתה של העבירה “בעילה אסורה בהסכמה”, וכך קרה שעבירה המתארת מקרה פרטי של אונס, משיתה שלוש שנות מאסר במקום ארבע עשרה).
שופטיו של עאטף זאהר קבעו שהוא ביצע חדירה ללא הסכמה חופשית של חיילת כפופה לו, שוב ושוב, תוך כדי שימוש בכוח, ותוך כדי השפלה קשה. זאת קבעו שופטי הרוב (שופט המיעוט קבע שהיא גם נאבקה בו, והוא הכריע והכניע אותה). ואולם שופטי הרוב החליטו שאינם מוכנים להחיל את החוק הישראלי הפלילי, ובאקט של מרי אזרחי שיפוטי החליטו לא להרשיע באונס, למרות שהתקיימו על רכיבי העבירה (התירוץ המופרך שנתנו: הם לא שוכנעו מעל לכל ספק סביר שהיא נאבקה בו כל עוד נפשה בה. כזכור: על פי החוק אין כל דרישה שהאישה תאבק בגבר. די שהיא אומרת “לא”. ההנחה המשפטית היא שכשהיא אומרת “לא” היא מתכוונת ל”לא”).
במקום להרשיע באונס, שופטיו של זאהר החליטו להשתמש בפירצה שפותח להם חוק העונשין, ולהרשיע בבעילה אסורה בהסכמה: כלומר להרשיע בעבירה שמשמעותה שהוא חדר לגופה ללא הסכמה חופשית, תוך ניצול מרותו עליה.
במקום ארבע עשרה שנה, שצריך היה לגזור על אלוף שהתעלל ממושכות בחיילת צעירה תחת פיקודו, השופטים בחרו בעבירה שמאפשרת להם לשלוח את המתעלל לכלא רק לשלוש שנים. אבל במקום לשלוח אותו לשלוש שנים – הם חסו עליו, ובחרו לשלוח אותו לשמונה חודשים.
דומני שאין צורך בפרשנות משפטית מתוחכמת, שכן כל קוראת וקורא של הדברים מבינה ומבין את כל שיש להבין כאן: ראשית, ערכאת הערעור של זאהר חייבת להפוך את ההרשעה, להרשיע באינוס, ולהשית ענישה הולמת את חומרת עבירותיו הנפשעות; שנית, שופטיו של זאהר חייבים לעבור השתלמות מקצועית הן בחשיבותו של שלטון החוק (כלומר: חובתם לפסוק על פי החוק ולא על פי גחמותיהם ונטיות “ליבם” אם יש להם כזה דבר), והן במשמעותן של עבירות מין; על משרד המשפטים להעביר את שופטי ישראל השתלמויות כדי להפסיק את התופעה המבישה של הרשעות מקלות וענישות מקלות עוד יותר; שלישית – יש לשנות את החוק, ולמנוע מצב מטורף, בו שופטים יכולים להחליט לבחור בעבירה קלה יותר, ולהציל נאשם מהרשעה באונס על ידי הרשעתו בבעילה אסורה בהסכמה, כאשר התקיימו כל יסודות עבירת האינוס. זהו מצב משפטי בלתי תקין בעליל, והראיה – פרשת זאהר.
 
הצעת חוק חדשה מונחת על שולחן הכנסת, ונועדה להגדיר מחדש, באופן רציונלי, שיטתי ומדויק את עבירות המין. החוק המוצע מחליף את העבירות המיושנות הקיימות כיום: “אינוס”, “בעילה אסורה בהסכמה” ו”מעשה מגונה” בעבירה אחת חדשה, “כפיה מינית”, המכילה את כל סוגי התקיפות המיניות וקובעת סדר הגיוני וברור ביניהן. את נוסח החוק אפשר למצוא באתר הכנסת, הצעות חוק פרטיות, בשימוש במילת חיפוש “כפייה מינית”. לחתום על עצומה לתמיכה בהצעה אפשר לפנות לסלבה, Slava Greenberg brickinawall@yahoo.com

להצגת פסק הדין, השגיאות המשפטיות שבו, והחוק החדש, ראו http://www.notes.co.il/orit/13443.asp