בבוקר יום ששי האחרון נפתחו מהדורות החדשות ברדיו בדיווח על הפרות סדר בשכונת סילוואן בירושלים. התפרעויות של תושבי השכונה גרמו להשחתה של ניידת משטרה, ואולם אין נפגעים בנפש. בהרגעה זו הסתיים הדיווח, והקריין עבר לחדשות אחרות. ורק דבר אחד לא דווח, לא הוצג, לא הוזכר: הסיבה ל”הפרות הסדר”. השאלה שלא נשאלה ולא ניתנה לה תשובה היא למה “התפרעו” תושבי סילוואן.
ירושלים היא עיר למודת הפגנות, ואין זה נדיר שהדיווח אודותיהן פותח מהדורות חדשות. בשנה החולפת מהדורות חדשות דיווחו על הפגנות של מתנחלים נגד הריגתו של הנער אהוביה סנדק. מדי פעם דווח על הפגנות הפלג הירושלמי החרדי במחאה על הזמנתם של אברכים להתייצב בלשכת הגיוס. בתקופות של הפגנות נכים מהדורות החדשות מבארות שהסיבה להפגנות היא שחיקת קצבאות הנכות, וכשחקלאים מפגינים מדווחים לנו שזה נגד הורדת מכסים. רק הפגנות של ערבים (סליחה, “הפרות סדר” ו”התפרעויות”) נטולת סיבה.
המאזינה הסבירה, וגם המאזין, מקישים, לא בהכרח במודע, שהפלג החרדי הירושלמי מפגין כדי למנוע התייצבות בלשכות גיוס; שמתנחלים מפגינים נגד רדיפתם, לטענתם, על ידי כוחות הבטחון; שנכים מפגינים בדרישה להגדלת קצבאותיהם; שחקלאים מפגינים כי פוגעים ביכולתם לשרוד; ושערבים מתפרעים ומפרים סדר. למה? ככל הנראה מפני שהם ערבים. ככה הם: משתוללים, מסוכנים, מצריכים ריסון. כשיש מזל – פגיעתם הרעה היא רק ברכוש, ולא בחיי אדם.
אינני טוענת לקונספירציה מכוונת. לא נראה לי שזקני התאגיד, וזקני רשות השידור לפניהם, התכנסו באישון ליל וטכסו עצה כיצד להציג ערבים כאלימים ומפחידים; כ”אחר” אפל ומסוכן. אבל השורה התחתונה היא שידיעה על “הפרעות סדר” בשכונה ערבית בירושלים פותחת את מהדורת החדשות בלי שום התייחסות לרקע להפגנות; למניע; להגיונן. הרי מיסגור הוא הכל. אולי גם לערבים יש סיבה שבגינה הם יוצאים לרחוב ומביעים את תסכולם? החדשות משתיקות אפשרות כזו ובכך מוחקות אותה מתודעתנו. ומכיוון שהן עושות זאת יום אחרי יום, חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה – זה עושה את שלו. אין לי ספק שבתודעת מאזיני החדשות הישראלים ערבים לא מוחים על פגיעה; הם פשוט מתפרעים. מטבעם הם כאלה, עוד מימי הפרעות.
אבל לאמיתו של דבר, לתושבי שכונת סילוואן בירושלים היתה ביום ששי האחרון סיבה מצוינת למחות. יומיים קודם, בבוקר יום רביעי, הרסו דחפורי המדינה בית מגורים בלב השכונה. בית שהתגוררה בו משפחה צעירה. אם המשפחה הרה. ערב ההריסה הם פינו את חפציהם מן הבית, כשהאישה ממררת בבכי, כפי שהיא עושה כבר שבועות. בבוקר באו הדחפורים והרסו את ביתה לנגד עיניה. בית שנבנה בדי עמל על קרקע השייכת למשפחה, בסמוך למגוריהם של בני משפחה אחרים.
מה פתאום הרסו? כי הבניה נעשתה ללא היתר חוקי. “אז מה את רוצה? הם עברייני בניה. לא הרסו להם את הבית בגלל שהם ערבים, אלא בגלל שהם בונים ללא היתר. מה יש להפגין?” אז זהו, שזה לא כל כך פשוט. הבית אכן נבנה ללא היתר, אך ההיתר לא ניתן להם בדיוק בגלל שהם ערבים.
בשכונות ירושלים שלפני 1967 היו כפרים פלסטינים ואחרי המלחמה סופחו לבירה, עירית ירושלים אינה מכינה תוכניות שמאפשרות לבנות באופן חוקי. כבר חמישים וארבע שנים שהעיריה אינה ממלאה את תפקידה הבסיסי, שאותו היא ממלאה כמובן מאליו בשאר חלקי העיר, כלומר עבור התושבים היהודים.
גרוע מכך: כשתושבי שכונות ערביות שוכרים אנשי מקצוע ומשלמים להם הון תועפות להכין תוכניות מתאר ולהגישן לועדות התכנון והבניה העירוניות, התוכניות בדרך כלל נדחות. התירוצים שונים ומשונים, התוצאה אחת: בשכונות הערביות של ירושלים (כלומר בכפרים שסופחו לירושלים בעל כורחם) כמעט שאי אפשר לבנות. לא באופן חוקי, בכל אופן. ומאז נחקק מה שמכונה “חוק קמיניץ”, הרשויות החרוצות מוציאות צווי ההריסה, הבתים שנבנים נהרסים, והתושבים מושלכים לרחוב, פשוטו כמשמעו. ונדרשים לשלם לרשויות את מחיר הריסת ביתם.
שום דבר מזה לא מדווח במהדורות החדשות. יתכן שתושבי סילוואן היו נסערים עקב הריסת בית המגורים בשכונתם. יתכן שמאוד חרה להם היחס הדכאני, האכזרי, הלא אנושי ששוב חוו מרשויות המדינה והעיר. יתכן שהפגינו. אבל התאגיד לא רואה, לא שומע ולא מדווח. בעיני כותבי החדשות זה לא חשוב, לא מעניין, לא קיים. כי מדובר בערבים. אתם יכולים לתאר לכם הריסה של בתי מגורים של יהודים בלב קרית היובל, או קטמון? יכולים לתאר לכם שההריסות יעברו ללא דיווח תקשורתי ודיון סוער באזלת ידה של העיריה ובחוסר אנושיותה? יכולים לתאר לכם שתושבי השכונה ישמרו את רגשותיהם לעצמם ולא יפגינו? יכולים לתאר לכם דיווח חדשותי על הפרות סדר בשכונה, שלא יזכיר את הריסת הבתים?
ומילה על “הפרות הסדר” וה”התפרעויות” שמדווחים בחדשות במילותיהם של דוברי כוחות הביטחון, בלי שום בדיקה עיתונאית. יצא לי להשתתף לא אחת בהפגנות בירושלים. הפגנות סוערות, כואבות, ונטולות כל אלימות או פריעת חוק משום סוג. בדרך כלל “הפרות הסדר” מתחילות כשכוחות הביטחון הנוכחים במקום מקבלים הוראה להתסיס את הרוחות. אז הם נכנסים במפגינים, דוחפים אותם, משליכים לעברם רימוני הלם וגורמים למרוצה, לבהלה ולזעם. כך הם מייצרים “התפרעויות”. כשהם לא מקבלים פקודה כזו, ולא נכנסים במפגינים – ההפגנות מתנהלות ללא דופי.
לא הייתי השבוע בהפגנות התושבים בסילוואן. לעולם לא אדע מה הניע אותן והאם הופעלו בהן מניפולציות של כוחות הביטחון. אבל כשאני שומעת בחדשות שערבים “התפרעו” אני שואלת את עצמי למה, ומנסה למצוא תשובה.