הסרטים מבית היוצר של ג’ורג’ קלוני מבטיחים שילוב מפתה שאי אפשר לסרב לו: גם השחקן האטקרטיבי ביותר שיש להוליווד להציע, וגם מסרים חברתיים ביקורתיים, נוקבים, אינטלגנטיים; מה אפשר לבקש יותר? סרטו החדש של קלוני שיוצא השבוע למסכים בישראל, “מייקל קלייטון”, לא מכיל אפילו חמש דקות “סקסיות” או רומנטיות, ולא נשיקה אחת לרפואה; אבל הוא מציב למולנו מראה מדוייקת וכואבת, לוכד את הדמיון והרגש, הופך את הקרביים ולא מרפה.

זוכרים את “הפירמה”, הסרט מ-1993 בכיכובו של תום קרוז, שהתבסס על ספר של ג’ון גרישם? מייקל קלייטון הוא “מקץ חמש עשרה שנה”. Remake עם קלוני בתפקיד קרוז המתבגר. אותה מתכונת, אותה עלילה, דמויות מקבילות – אבל הכל הרבה יותר מפוכח וכואב. ב”הפירמה” פגשנו את מיץ’ מקדיר (תום קרוז) מיד עם תום לימודי המשפטים, ברגע בו הבחור הפשוט מרקע צנוע עם אח בעייתי עומד לממש את החלום האמריקאי: חכמתו, התמדתו, עבודתו הקשה (ונראה שגם ההופעה החיצונית הלא רעה) קנו לו מצויינות אקדמית, ועמה כרטיס כניסה לתחרות על ההצלחה האמריקאית הגדולה; עם תעודת הצטיינות מבית הספר למשפטים היוקרתי ביבשת – “רק השמיים הם הגבול” לנסיקתו הצפויה. מיץ’ מקבל הצעות מפתות מכל עבר, ובוחר בחברה דרומית קטנה ואקסקלוסיבית. החלום הורוד הופך לסיוט בלהה כשהוא מגלה שחברת עורכי הדין שאליה הצטרף מכרה את נשמתה לשטן ומשרתת את המאפיה. עורך דין ותיק (ג’ין הקמן הנפלא) המשמש למיץ’ כחונך מסמל את ההסתאבות ואבדן הדרך, ונרצח לבסוף על ידי שותפיו. כשמיץ’ מנסה להשתחרר מאחיזת החברה – הוא מוצא את עצמו נמלט על נפשו. אחרי סצנות דרמטיות מותחות של בריחה, הוא מצליח להחזיר לעצמו את אשתו הצעירה והיפה שאיבד לאורך הדרך, והם נוסעים יחדיו אל האושר האמיתי, הרחק מן העולם התחרותי עד מוות.
 
מייקל קלייטון (ג’ורג’ קלוני) מתקרב לחמישים; מעט שיבה זרקה בשערו. מחלום ההצלחה  בהופעות בבתי משפט הוא הפך ל”fixer” של משרד עורכי הדין שלו: זה שיודע איזה לקוח להפנות לאיזה מומחה, אילו חוטים למשוך איך עבור מי מתי ואילו טובות לממש באילו נסיבות. הוא עורך הדין המשמש כ”איש התחזוקה והנקיון” של המשרד; של הלקוחות; של החברה. זה תפקיד חשוב מאין כמוהו. למעשה, זה התפקיד המתמצת את מהות עריכת הדין. ההתדיינות המשפטית היא הכסות – אבל התחזוקה והנקיון הם האמת על אודות המקצוע. וקלייטון הוא האשף. ליותר מזה אי אפשר לצפות. לפחות לא בחייו המקצועיים. את האישה היפה האוהבת הוא איבד לפני שנים: את בנו הוא רואה מדי פעם, כשהוא מקפיץ אותו מבית אמו אל אוטובוס בית הספר. אילו היה לו יותר זמן – אולי היה מקשיב לו ביתר קשב, קורא את הספרים שבנו כל כך אוהב. אבל הוא עורך דין. אין צורך להתעכב ולהסביר לנו נקודה זו: מזה שלושים שנה אנו רואים סרטי שוטרים, עיתונאים ועורכי דין שחייהם המקצועיים המטורפים גובים את מחיר המשפחה. וכמו לכולם – גם לקלייטון אין משפחה, אין בית, אין אינטימיות ואין פנאי. הוא מנקה אחרי אחרים. ובשעות הקטנות – הוא מהמר במשחקי קלפים במאורות בשולי החברה. בודד. כשקולגה, שכבר ראה הכל ועשה הכל, “מתחרפן” תוך כדי ייצוג חברה גדולה המביאה חולי ומוות לאנשים הקטנים שהיא רומסת, קלייטון מנסה “לאפס אותו”. כשהקולגה נרצח – קלייטון מוכן “למכור” אותו, כלשונו. אך כשהוא מוצא את עצמו נמלט על חייו – הוא חייב לבחור ולהחליט אם להכנע למערכת לחלוטין, או לעמוד על נפשו ולנסות להציל את יושרתו. אך בין כך ובין כך – הוא מאבד את החברה, את עתידו המקצועי וכל אשר היה לו. ונותר בשום מקום, ללא תכלית ובלא כוון.
 
לפני 14 שנים, “הפירמה” הציג את הסכנה הגלומה בעולם התאגידים הגדולים ובהפיכתם של משרדי עורכי הדין למשרתיהם. הסכנה הולבשה בבגדי דון קורלאונה, ועורך הדין הטוב הצליח לעמוד במבחן ולסרב להצטרף אל השטן. הוא בחר בשלטון החוק על פני הכניעה לכלוב הזהב שהוצע לו. “מייקל קלייטון” הרבה פחות דרמטי. אין טובים ורעים ואין מאבק ביניהם. עולם התאגידים הגדולים על עורכי הדין המשרתים אותם הוא פשוט עובדה. אם היה פעם עולם אחר – הוא נשכח מזמן. המציאות החדשה חזקה מכל. אי אפשר להלחם בה, כי אין בלתה. רק מי שאיבד את צלילותו וירד מן הפסים, כמו חברו של קלייטון, שוגה באשליה שאפשר לצאת נגדה; וסופו מר. קלייטון, הגיבור, האיש הטוב, עורך הדין, אינו מנסה. כבר מזמן שאינו מנסה. הוא מבין את תפקידו ומקבלו: הוא מנקה ומתחזק. לא לוחם צדק, לא מייצג את הקטנים והחלשים נוכח הגדולים הרומסניים, לא מיישם אידאולוגיות גדולות. הוא בסך הכל נותן את השירות היעיל ביותר למי שמשלם. כשהדרמה בכל זאת קופצת עליו והוא נאלץ לבחור בין נפשו וכספו – הוא בוחר. אז מה? אף אחת מן הבחירות לא תשנה את העולם כדי לפתוח בפניו דלת למשהו שונה. אף אחת לא תעניק לו מקצוע עם חזון או סיפוק מקצועי או אנושי; לא תאפשר לו לחיות עם משפחה ובית; להנות מאהבה ואינטימיות. כל אלה לא קיימים בעולמו של הסרט. לכן זה לא ממש משנה מה בוחרים כאן או שם. בין כך ובין כך – כל הדרכים מובילות לאותו שום מקום.
 
עורך הדין של ג’ורג’ קלוני של שנת 2007 הוא בעל מקצוע מובס. הוא קיבל את כללי המשחק של התאגידים הגדולים. הוא נקנה על ידיהם. הוא משרת אותם בכל צורה ודרך שיחפצו. הוא כבר מזמן מכר את נשמתו לשטן, ועכשיו לא נותר לו אלא לחיות בגיהנום עלי אדמות.
 
אולי לא כייף של סרט (למעט קלוני…), אבל מפליא לתפוס את ההוויה הקיומית של המאה העשרים ואחת. מומלץ.