- נשים שבסופו של דבר מגישות תלונה במשטרה או במקום העבודה, נוטות לא לשתף אדם שלישי בהטרדה בשלב הראשון מיד לאחר התרחשות האירוע. רבות משתפות אדם שלישי לאחר חלוף זמן. אבל גם אז, רק אחוז מיזערי מהן פונות לקווי סיוע.
- בהליך פלילי, ככל שהמתלוננת מגישה את התלונה מוקדם יותר, כך גדלים סיכויי ההרשעה של הנילון. כשהתלונה הוגשה מיד לאחר האירוע, כ-85% מהנילונים הורשעו; כשהוגשה לאחר יותר משנה – רק כ-55% הורשעו.
- עבור מוטרדת המעוניינת לקבל התנצלות מן המטריד, ההליך המשמעתי יעיל יותר מן ההליכים הפלילי והנזיקי: 16.9% מהנילונים בהליך משמעתי מביעים התנצלות, לעומת 10.8% בהליך פלילי ו-4.5% בהליך אזרחי.
היום, ה-8 למרץ 2011, מלאו 13 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית. החוק חוגג את “בר המצוה” שלו. לרגל כך , מפורסמים בזאת לראשונה נתונים מתוך מחקר חדש, המכיל ניתוח של למעלה מ-400 תיקים שנוהלו בעניין הטרדה מינית בבתי המשפט, בבתי הדין לעבודה ובפורומים משמעתיים במקומות עבודה. הנתונים מעוגנים כולם בניתוח סטטיסטי תקף; זאת בשונה ממרבית ה”עובדות” המופצות בשיח הציבורי על הטרדה מינית, שלרוב הן מצוצות מן האצבע.
המחקר עוסק במאפיינים של הטרדה מינית, בתגובות כלפיה, ובהתנהלות התיקים במערכות המשמעתיות והמשפטיות השונות. חלק מן התוצאות מפתיעות. כלל התוצאות שופכות לראשונה אור על המציאות החברתית והמשפטית בתחום זה, ומאפשרות לימוד יסודי שלה והערכות של כל הנוגעים בדבר. להלן חלק ממאפייני הסקר:
- רובן המוחלט של המתלוננות על הטרדה מינית הן נשים, ורובן המוחלט מתלוננות על מטרידים גברים.
- ככל שההטרדה היא יותר גופנית (ולא מילולית), כך גם תגובת המוטרדת נוטה להיות גופנית (למשל הדיפת המטריד, ולא “קפיאה” או בקשה שיפסיק).
- במקום עבודה, ככל שרמת הכפיפות בין המטריד והמוטרדת מובהקת יותר – כך עולה ההסתברות שהמוטרדת תפנה אל המטריד בבקשה מפורשת שיפסיק להטריד אותה. כאשר המטריד היה המעסיק – 70% מן המוטרדות ביקשו מפורשות שיפסיק; כאשר המטריד היה ממונה בעבודה שאינו מעסיק – 42% מן המוטרדות ביקשו מפורשות שיפסיק, וכשהמטריד לא היה ממונה ישיר במקום העבודה – רק 11% מן המתלוננות ביקשו מפורשות שיפסיק.
- במקום עבודה, ככל שהמתלוננת יותר כפופה למטריד – כך היא נוטה פחות להתלונן כל עוד היא מועסקת במקום העבודה. רק 22.6% מהמתלוננות התלוננו על מעסיק, בעודן עדיין עובדות שלו, לעומת 80%-90% שהתלוננו על ממונים ועמיתים לעבודה כשהן עדיין עובדות במקום העבודה.
- במקום עבודה, ככל שיחס הכפיפות בין המטריד והמוטרדת מובהק יותר, כך לוקח למוטרדת זמן רב יותר להגיש תלונה על ההטרדה: מי שהוטרדו על ידי עמית התלוננו בסמוך לאירוע ההטרדה, לעומת מי שהוטרדו על ידי הממונה הישיר, שהתלוננו תוך שנה מאירוע ההטרדה הראשון.
- מוטרדות מן הסקטור הציבורי שהתלוננו על הטרדה מינית במקום העבודה נטו לפנות למשטרה הרבה פחות (חצי) מאשר מוטרדות מן הסקטור הפרטי.
- בהליך פלילי, מי שהורשע בהטרדה מינית קיבל עונש מאסר גבוה ביותר אם היה מיוצג על ידי גבר ואישה, בינוני אם היה מיוצג על ידי גבר, ונמוך ביותר – אם יוצג רק על ידי אישה.
- בהליך פלילי, כאשר התובעת בתיק של הטרדה מינית היא אישה, הסיכויים שהנאשם, אם יורשע, יקבל עונש מאסר כפולים מאשר כשהתובע הוא גבר, וגדולים פי ארבעה מאשר כשצוות התביעה מכיל גבר ואישה.
- בהליך פלילי, כאשר המורשע בהטרדה מינית הוא מעסיק של המוטרדת או הממונה עליה במקום העבודה, כשני שלישים מקבלים מאסר על תנאי, ורק 15%-19% מקבלים מאסר בפועל. מקרב מורשעים שהם עמיתים לעבודה של המוטרדות – כשליש מקבלים מאסר בפועל ושליש מאסר על תנאי. מקרב מורשעים אחרים – 60% מקבלים מאסר בפועל.
המחקר נערך על ידי ביחד עם הסטטיסטיקאית רונית הריס. הוא נוהל על ידי יעל ברנדוו ימן, שני פוגודה ושירלי ויטנר. התיקים המשפטיים נותחו על ידי צוות של סטודנטיות למשפטים מן האוניברסיטה העברית בירושלים.
המחקר יפורסם כפרסום מדעי על כל הלוחות והממצאים המספריים.
לכיסוי בעיתון הארץ ראו http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1219153.html לכיסוי בגלובס ראו http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000628459