שבועיים רעשה הארץ נוכח דמותו של מנהיג שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים לשיפור תנאיהם בכלא, רוכן ועושה מה שהוסבר כי הוא כרסום ממתק טורטית בשירותים שבתאו. האימאג’ הושג באמצעות מצלמה נסתרת בתקרת תא הכלא והופץ בלא הסכמת המצולם.

השפלת מנהיג שח היריב בעולם הדרת-כבוד

מתוך עולם המושגים הנגזר מן הערך הדרת-כבוד (honor), אין ספק ש”סרטון הטורטית” מהווה ביוש והמטת קלון: אדם ומנהיג נחשף ברעבונו, בחולשתו, בשקרו, וכל אלה מתועדים ומוצגים בפומבי כשהוא אינו יכול לעשות דבר כדי להתגונן. האסיר מוסגר כחסר אונים נוכח חשיפתו וביזויו. מאז ומעולם, במקומות המתנהלים על פי תפיסת העולם של הדרת-כבוד, כשמנהיג נחשף ומוצג כך – הוא מאבד מיוקרתו, מעמדו, כוחו, וסיכויו להמשיך ולהנהיג נפגעים משמעותית. ראשית, כי הנהגה נתפסת כמחייבת שימור הדרת-הכבוד האישית והקולקטיבית, והגדלתה ככל האפשר (רצוי על חשבון יריבים/אויבים). שנית, כי פגיעה בהדרת-כבודו של מנהיג פוגעת בהדרת-כבודו של הקולקטיב המונהג על ידיו, ומנהיג שהביא להשפלת הקולקטיב  נדרש לשלם ולאבד את עמדת מנהיגותו היוקרתית והמיוחסת.

מי שהרוויח הדרת-כבוד הוא כמובן היריב שחשף, בייש והשפיל. הוא המעיט מהדרת-כבודו של המנהיג המושפל ושל מונהגיו, ובכך הגדיל, במשחק סכום אפס, את הדרת-הכבוד שלו. הצעד הבא, כמובן, הוא תגמול מצד הצד שנחשף: פעולה שמטרתה להשיב את הדרת-הכבוד, ולהעביר את הבושה בחזרה למגרשו של החושף. זה צעד כמעט בלתי נמנע בעולם הדרת-כבוד, שסכסוכיו מתנהלים על פי ההגיון והכללים של feud, “נקמת דם”. (אגב, חברות הדרת-כבוד “מרוסנות”, נמנעות ממהלכים כל כך קיצוניים של ביוש מנהיג, שברור שהם בבחינת “תמות נפשי עם פלישתים”).

הגנה על כבודו הסגולי של אדם באשר הוא אדם

בניגוד גמור לכל האמור, במסגרת עולם המושגים הנגזר מן הערך כבוד סגולי (human dignity), הטמנה של מלכודת של סוכר לאדם כלוא ורעב, חילול פרטיותו במציצנות שיטתית, צילומו בחשאי ברגע משבר, כשהוא חסר אונים לחלוטין, והפצת הסרטון בלא הסכמתו — כל אלה הם פגיעה כל כך בוטה בצלם האדם, שהם צריכים להחשב כפגיעה בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. במסגרת עולם המושגים הזה, הפצת הסרטון היא לא רק התעללות אכזרית וניצול לרעה של כוח עודף, אלא שלילה של ערכו של האדם באשר הוא אדם; קריאת תיגר על ערכה של האנושיות ככזו. זו לא חשיפת קלונו האישי של פרט כזה או אחר, אלא ביטול כל כך מחלט של הפרטיות, שהוא שולל את אחד היסודות של קדושת צלם האדם ככזה. (אפשר לטעון שהצבת מצלמה בתאו של אסיר כדי להגן על כבודו הסגולי, למשל מפני התאבדות או רצח, היא פגיעה לגיטימית בכבוד האדם כי מטרתה לחזק כבוד זה ולא לסכלו. עם זאת, דומני שראוי ליידע אסיר בדבר צילום כזה, ובודאי לא להפיץ סרטונים כאלה ברבים בלי הסכמתו החופשית).

איסור כפיית חוקן על אסירים בשם כבוד האדם

ערך היסוד כבוד האדם הוכנס למשפט הישראלי בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, בפסק דין (קטלן) שעניינו היה עריכת בדיקות חוקן כפויות על אסירים השבים מחופשות. שירות בתי הסוהר טען שאין מנוס מבדיקות כאלה, כי אסירים מבריחים לכלא סמים בתוך גופם ואין דרך אחרת למצוא את החומר המסוכן. בית המשפט העליון קבע, הרבה לפני חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ב-1992) שבשום תנאי, בשום נסיבות, בשום הקשר ובשום עילה אסור לחדור לצנעת גופו של אדם בלא הסכמתו. חדירה כזו כמוה כאונס: היא שוללת את ערכו הטבוע של צלם האדם, ופוגעת בכך בקודש הקודשים של הקיום האנושי. ואת זה לא עושים גם למי שהגיעו לכלא כי ביצעו עבירות ופשעים מכוערים ואיומים.

איסור הפצת סרטונים מיניים בלא הסכמת המצולם 

בדומה, החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית, שגם הוא נועד להגן על כבוד אדם וחוה, אוסר, איסור פלילי, להפיץ ברבים, בלא הסכמה, תמונה החושפת אדם במצב מיני. הפצה כזו של תמונה מוגדרת בחוק הטרדה מינית אסורה כי היא פוגעת בפרטיותו של אדם במידה כזו שהיא שוללת את ערכו האנושי של כל אדם באשר הוא אדם.

קביעת כבוד האדם כערך ליבה אוניברסלי כתגובה לשואה

כל אלה שואבים מן הקביעה, ב”הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות היסוד של האדם”, שכל בני האדם נבראו/נולדים עם ערך אנושי אחד, טבוע, מוחלט, וממנו נגזרות כל זכויות האדם הבסיסיות. הכרזה זו של האומות המאוחדות נקבעה ב-10 בדצמבר (יום זכויות האדם הבינלאומי) של שנת 1948: כתשובה ערכית לזוועות הנאצים, לחורבן שהמיטה מלחמת העולם השנייה, וכמובן – לשואה (שואת היהודים, הצוענים, ההומוסקסואלים, ושאר הקבוצות שחבריהן נקבעו כחסרי ערך אנושי). הכבוד הסגולי נקבע כערך הליבה של העולם שנבנה אחרי מלחמת העולם השניה בדיוק כדי שאיש לעולם לא ישלול את ערכו האנושי של אף איש או אישה. ישראל, כמובן, הצטרפה להכרזה בינלאומית זו הקובעת שזכויות היסוד של האדם נגזרות מכבודו הסגולי, מצלם האנוש. בשנת 1992 הוכנסה ההכרזה לחוק המדינה בחקיקת חוק היסוד כבוד האדם וחירותו.

שלילה של כבוד סגולי אינה מקנה הדרת-כבוד

במדינה שערך הליבה שלה חרות על גבי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אסור להשתית הדרת-כבוד (לאומית, מוסדית, אישית או אחרת) על שלילה בוטה  של כבודו הסגולי של האדם. כל אדם. באשר הוא שייך למשפחת האדם. מעשה הפוגע במידה כל כך קשה בקדושת הצלם האנושי הטבוע בכל אחת ואחד מאיתנו ללא הבדל, איננו יכול להוסיף כבוד. כל שהוא יכול לעשות זה לשמן את גלגלי הסכסוך המתנהל על פי ההגיון והכללים של נקמת דם.

במקום לטמון טורטיות ולצלם בחשאי, במדינה המחויבת לכבודו הסגולי של האדם ראוי להתייחס לגופן לטענות האסירים ולבחון האם הם זוכים, לכל הפחות, לתנאים המכבדים את צלם האנוש.