התקשורת מדווחת על פסק דין תקדימי, שהשית על סרסור שסחר באישה 2.5 מליון שקל פיצוי. זוהי פריצת דרך היסטורית חשובה ומשמחת, שרבים בודאי יסמכו ידיהם עליה. מי שמוכר אישה לזנות ומסרסר בה ראוי לא רק לעונש פלילי חמור, למאסר ארוך ולהוקעה חברתית מלאה, אלא גם לשלם פיצוי משמעותי על הדה-הומניזציה, ההתעללות והפגיעה המוחלטת שפגע בכבוד האישה ובחירותה. תביעה אזרחית, נזיקית, פיצויית, מאפשרת לבית המשפט לכמת את הגינוי העמוק להתנהגותו האכזרית, הבלתי אנושית, ההרסנית של הסרסור. יש לברך את הלשכה המשפטית של משרד המשפטים, שייצגה את התובעת, ואת בית המשפט המחוזי בתל אביב.
 
זו גם ההזדמנות להקשיב לדבריה של האישה הנסחרת ביחס ל”לקוחותיה”, שחדרו לגופה 365 ימים בשנה, כשהיא שבויה ונסחרת: “שנה זו היתה עבורי נצח. קשה לי לתאר את סדרת המעשים האכזריים, המשפילים והבלתי אנושיים שהופעלו כלפיי במהלך שנה זו. ה’לקוחות’, כפי שהם נקראו, מעולם לא התעניינו ברצוני שלי, כי אם רק בגופי ובניצולי המרבי. במהלך שנה זו רציתי למות, לא להיות יותר, לחדול מלהתקיים“.  למי שיש ספק: כך נוהגים רבים מאוד מ”לקוחותיהן” של נשים מוזנות. הם מבצעים אונס חוזר ונשנה של נשים שאין להן ברירה אלא לספוג את ההשפלות. נשים שאיבדו צלם אנוש בעיני הסרסורים וה”לקוחות” – ולעיתים קרובות, וזה הכואב מכל, גם בעיני עצמן. נשים הנזקקות לסמים, אלכוהול ומנגנונים פסיכולוגיים הרסניים (כמו דיסוציאציה, הפרדת הגוף מן הנפש) כדי לשרוד את הזוועה.
 
כפי שמעידה האישה האמיצה ששרדה וניצחה במאבקה, “לקוחות” הזנות נוטלים חלק פעיל ומרכזי בהתעללות, באכזריות, בדה-הומניזציה של נשים מוזנות. הם לא מתעניינים ברצונן או בקיומן האנושי, אלא רק בניצולן המירבי. פעמים רבות גם הם מכים, צובטים, סוטרים, שורפים, יורקים, וכמובן מקללים ומבזים בכל דרך אפשרית. כל זאת תמורת מאה, או חמישים או שלושים שקלים שלעיתים קרובות נשארים בידי הסרסורים. התשלום אינו אלא תירוץ עבור ה”לקוחות”, שקנו את הזכות לעשות באישה המוזנית כרצונם, ותירוץ עבורנו, החברה ה”ליברלית”, שמרגיעה את מצפונה ומפנה משם את מבטה – כי הרי מדובר בעסקה כלכלית, חופשית, רצונית, מקצועית…
 
זוהי המציאות. וזו הסיבה להצעת החוק להפללת “לקוחות זנות”. כוונת הצעת החוק היא לקבוע שמי ש”צורך” אדם אחר (לרוב אישה, אך לעיתים נער) – פוגע פגיעה חמורה ביותר והרסנית בכבוד האדם ובחירותו, ולכן הוא מבצע עבירה. כוונת החוק היא לאמץ את הגישה השוודית, שמי שהורשע ב”קניית” אדם אחר בתירוץ של סיפוק צרכיו המיניים (סחר עבדים מודרני) יצטרך לתת את הדין על הדה-הומניזציה שביצע. בעבירה ראשונה, הוא יוכל לבחור, במקום במאסר, בהשתלמות בה ילמד על חייהן של נשים מוזנות ויבין את הנזק הנורא שגרם. כן, כמו נהיגה מונעת. קנס שיושת עליו ישמש לצורך שיקום נשים מוזנות, הזקוקות לטיפול נפשי יסודי וממושך, טיפול בריאותי רציני, ושיקום חברתי.
 
לפני שמתנגדים לחוק להפללת “לקוחות זנות” כדאי לזכור את דבריה של התובעת שזכתה בתביעתה נגד הגבר שסחר בה כחפץ: “ה’לקוחות’, כפי שהם נקראו, מעולם לא התעניינו ברצוני שלי, כי אם רק בגופי ובניצולי המרבי. במהלך שנה זו רציתי למות, לא להיות יותר, לחדול מלהתקיים”.