כבר שבוע רועשת הארץ סביב “פרשת המין בקרית גת”, למרות שעדיין כמעט שלא ידוע לנו שום דבר עובדתי על מה התרחש או לא התרחש שם. אבל מיעוט העובדות הרלוונטיות לא עוצר, כמובן, את חרושת השמועות (שהאישה חולת איידס) או את ההיסטריה הקבוצתית הצדקנית המשתפכת בכל כלי תקשורתי
סחרור חברתי ההופך פירור של דיסאינפורמציה להתלהטות קולקטיבית הוגדר על ידי הסוציולוג הנודע סטנלי כהן כ”פאניקה מוסרית“. פאניקה מוסרית מתרחשת כשחברה אכולת חרדות, תסביכי רדיפה, קנאות חשוכה ורגשות אשם מודחקים מתפוצצת פתאום על שעיר לעזאזל, ומוצאת בו את השטן האשם בכל ייסוריה. הדוגמא המוכרת ביותר בהיסטוריה היא ציד המכשפות שהתרחש באירופה, ובחוף המזרחי של ארצות הברית בתקופה הפוריטנית. הפנאטיות הדתית, ההדחקות, החשדנות, המתחים הפנימיים, הפחד משינויים התלכדו והתפוצצו לבסוף בהאשמתן של נשות שוליים חלשות (עניות, לא נשואות, “שונות”) בכישוף, בפיתוי, בהמתה. כשהקהילה כולה נסחפה לסחרור – נמצאו רבים שהיו משוכנעים שראו במו עיניהם איך הנשים הללו עפות בלילות עם השטן ומשתתפות באורגיות סוערות. וזה יכול היה להיות מצחיק, אלמלא זה נגמר בעינויים והמתה של נשים רבות מאוד
כן, אני בהחלט משווה בין הסחרור סביב “פרשת המין” בקרית גת ובין ציד המכשפות. כי ממעט המידע שמטפטף דרך התקשורת, עולה שמאחורי מסך העשן מסתתרת אישה שחיה בשולי החברה. אישה פשוטה, קשת יום, ענייה, חריגה, בודדה, וככל הנראה רפת שכל או לקויה בנפשה בצורה כזו או אחרת. עולה שאישה זו סובלת לא רק מהזנחה שיטתית ומתמשכת של הרשויות שהיו אמורות לסייע, אלא גם מניצול מיני בידי מאות גברים, הנוהרים מכל רחבי הדרום כדי לעשות בה מעשים מיניים, כי נפוצה השמועה שהיא מאפשרת זאת ולא גובה תשלום. יצא שמעה שהיא “זונה בחינם”, וגברים נוהרים כדי לנצל את ההזדמנות. שלא יחמיצו; שלא ייצאו פראיירים. כמיטב הרוח הישראלית: נותנים לך חינם – לא תיקח? רובם, ככל הנראה, צעירים. חלקם, ככל הנראה, מגיעים בחבורות, ותוך כדי הניצול המיני גם מתעללים, מכים, שוברים ומצלמים. כמקובל במסיבות רבות משתתפים, או בנסיעות לאיי יוון של תיכוניסטים ישראלים
אם נכונים רסיסי המידע הללו, אז זהו סיפור קשה, כואב ועצוב על אישה חלשה ואומללה שמי שיכולים מנצלים אותה, וכל האחרים עומדים מנגד ואינם עושים דבר כדי לעצור את הניצול. האם יש בעברה גילוי עריות? ניצול מיני מסוג אחר? בילדות? סטטיסטית – סביר להניח שכן. כפי שהיום כבר ידוע, בקרב מי שמכונות “זונות”, כי הן כן גובות תשלום תמורת שירותי מין, גדול מאוד מספרן של מי ש”הוכשרו” לזנות על ידי אבות, אחים, דודים או שכנים. (ראו עדויות מצמררות בספרה של ענת גור “מופקרות: נשים בזנות”.) לכן היוזמה להפליל את לקוחות הזנות: כדי להגן על מי שקורבנותן המינית המתמשכת (לרוב מילדות) הפכה אותן ל”זונות”
סיפורה של האישה מקרית גת הוא סיפור שהיה צריך לעורר גל של תרעומת חברתית נגד שכנים, רשויות רווחה, משטרה, וכמובן – הגברים הצעירים, המנצלים מה שאפשר, ומי שחינכו אותם להיות כאלה. שהרי בלב הסיפור הזה מצויים גברים צעירים שמוחם שטוף בפורנוגרפיה שהם צורכים ללא הגבלה, שאף אחד לא לימד אותם שכשהם עומדים מול אדם אחר, גבר או אישה, צעיר או מבוגר, יהודי או ערבי – חובה עליהם תמיד לראות גם את טובתו של אותו אדם, ולא רק את טובתם הרגעית, המוכתבת על ידי הורמונים שוצפים. וזו הבעיה: הפורנוגרפיה שהם צורכים בטלפונים הסלולריים שלהם מלמדת אותם שהכול פתוח, הכול אפשרי, הכול נגיש, וכל מה שצריך זה להעז לרצות ולקחת. ומנגד – זהו, שאין מנגד. לא הורים, לא מורים, לא תנועות נוער, אף אחד, כך נראה, לא מחדיר בהם את הא’ ב’ של התנהגות אנושית בסיסית: האיסור לקחת מן הזולת רק בגלל שהוא חלש ואני יכול. כמו שאמר קאנט, הציווי הקטגורי: תמיד לראות את האנושי שבזולת ולכבדו למען עצמו
במקום לראות את הדברים כהוויתם, להודות בכשל החינוכי המוסרי החמור הזה, ולהתמודד איתו, מחפשים שעירים לעזאזל. מוצאים אותם, בקלות מדהימה, גם בנערות קטינות שנערים רבים מנצלים אותן מינית. הורי הנערים ועורכי דינם מאשימים את הנערה התורנית שהיא יזמה, היא פיתתה, היא כפתה את עצמה. אבל בזכות קטינותה, יש מי שמתקשים להשתכנע שנערה כזו היא באמת מכשפה. בפרשת קרית גת סוף כל סוף נמצאה המכשפה הנכספת: אישה “בשלה”, ששום מחסום של גיל לא מגן עליה, ואפשר לצאת לסחרור המיוחל כבר כל כך הרבה זמן. אז יאללה – פאניקה מוסרית. היא מפתה קטינים, פוגעת בהם, מפיצה מחלות, משחיתה את המידות, הורסת את המדינה. עליהום! ובהזדמנות פז זו – נשרוף גם את הפמיניסטיות המעצבנות האלה, ונצא בגלוי נגד ההאשמות הבלתי פוסקות שלהן, וגם נשנה את החוק, ונבטיח שמעכשיו גם נשים יואשמו באונס, והן לא יותר קרבנות ולא פחות אשמות מגברים! נמאס כבר מהדרישות שלהן ומרגשות האשמה כלפיהן! הנה – הן גרועות בדיוק כמונו! נשים אונסות ילדים בדיוק כמו גברים
קשה להתמודד עם פאניקה מוסרית. היא הרי לא בדיוק מתרחשת במישור הרציונאלי. איך אפשר להסביר את המובן מאליו, למי שלא רוצה לשמוע שום דבר? איך אפשר להסביר שאישה חלשה שמאות גברים נוהרים לפתחה מרחבי הארץ ושוכבים איתה תוך כדי התעללות בה אינה דומה בשום דבר לאב ששוכב עם בנותיו וחברותיהן, או לגבר שמנצל את יחסי הכוח שלו עם נשים – או עם גברים – ומנצל אותם מינית? הרי ההבדל כל כך ברור שאילו רצו לראות – היו רואים. אבל הפאניקה המוסרית מעוורת. ועד שהדיבוק הזה לא יוצא מן הגוף הקולקטיבי – קשה לדבר איתו
אבל לטובת מי שבאמת קצת התבלבלו ורוצים תזכורות של המובן מאליו: החוק הישראלי מגן על גברים מפני תקיפה מינית של נשים בדיוק כפי שהוא מגן על נשים מפני תקיפה מינית של גברים. למרות שעל פי התלונות, כ-97% מן התקיפות המיניות מבוצעות על ידי גברים, החוק אוסר על נשים לעשות בדיוק אותם דברים שהוא אוסר על גברים
ישנם שני כללים פשוטים
- לאף אחד אסור לחדור לגופו של אדם אחר אם האחר אינו מסכים לכך הסכמה חופשית, או אם הסכמתו הושגה בתרמית, או אם הוא בן פחות מ-14 שנה, או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה, או לקות נפשית או כל מצב בו לא ניתן לתת הסכמה חופשית במלא מובן המילה. לא משנה אם החודר או הנחדר הם גבר או אישה. לגבר אסור לחדור, בנסיבות האמורות, לגוף של גבר או לגוף של אישה; לאישה אסור לחדור, בנסיבות האמורות, לגוף של גבר או לגוף של אישה. העונש המירבי על התנהגות כזו הוא 16 שנות מאסר, ואם האירוע התרחש תוך גרימת נזק לנחדר, תוך התעללות בו, בחבורה, או תוך איום בנשק – העונש המירבי הוא של 20 שנות מאסר. (טרמינולוגית, כשחודרים לגופה של אישה לנרתיק, המעשה מכונה “אונס“; כשחודרים לגופם של גבר או של אישה לפה או לפי הטבעת, המעשה מכונה “מעשה סדום”. לאישה יש שלושה פתחים בגוף שאסור לחדור לתוכם בנסיבות המתוארות, ולגבר יש שניים. חדירה אסורה לשני הפתחים שיש גם לגברים וגם לנשים נקראת בחוק “מעשה סדום“, וחדירה אסורה לפתח שיש רק לנשים נקראת בחוק “אונס”).
- לאף אחד אסור לעשות בגופו של אדם אחר מעשה בעל אופי מיני (שאיננו חדירה) אם האחר אינו מסכים לכך הסכמה חופשית, או אם הסכמתו הושגה בתרמית, או אם הוא בן פחות מ-14 שנה, או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה, או לקות נפשית או כל מצב בו לא ניתן לתת הסכמה חופשית במלא מובן המילה. לא משנה אם העושה את המעשה המיני או מי שהמעשה המיני שנעשה בו הם גבר או אישה. לגבר אסור לעשות מעשה מיני, בנסיבות האמורות, בגוף של גבר או בגוף של אישה; לאישה אסור לעשות מעשה מיני, בנסיבות האמורות, בגוף של גבר או בגוף של אישה. העונש המירבי על התנהגות כזו הוא 7 שנות מאסר, ואם האירוע התרחש תוך גרימת נזק לנחדר, תוך התעללות בו, בחבורה, או תוך איום בנשק – העונש המירבי הוא של 10 שנות מאסר. עבירה זו נקראת בחוק הישראלי “מעשה מגונה“
גם במקרה זה, כבכל מקרה שבו הוגשה למשטרה תלונה על מעשה מיני, יש לבדוק את העובדות: 1. האם אחד מן הצדדים חדר לגופו של האחר, כשהנחדר לא הסכים הסכמה חופשית, או היה בן פחות מ-14 שנה, או שהסכמתו הושגה בתרמית, או שלא יכול היה לתת הסכמה חופשית בשל נסיבות נפשיות. אם כן – האם היו נסיבות מחמירות: נזק לנחדר, חדירה בקבוצה, נשק, איומים. 2. האם אחד מן הצדדים עשה בגופו של האחר מעשה מיני ללא הסכמתו החופשית של זה, או כשהוא בן פחות מ-14 שנה, או שההסכמה הושגה בתרמית, או שלא יכול היה לתת הסכמה חופשית בשל נסיבות נפשיות. אם כן – האם היו נסיבות מחמירות: נזק לנחדר, חדירה בקבוצה, נשק, איומים
על פניו נראה שיתכן שהיו גברים (כולל נערים מעל גיל 12) שחדרו לגופה של האישה מקרית גת ללא קבלת הסכמתה החופשית, מכיוון שמצבה הנפשי לא איפשר לה לתת הסכמה חופשית. אז צריך יהיה לבדוק אם הם ידעו שמצבה הנפשי הוא כזה שהסכמתה אינה חופשית. אם הם ידעו זאת, הרי שביצעו בה עבירת מין מסוג “אונס”. יתכן שהיא בוצעה בנסיבות מחמירות. במקביל, נראה שיתכן שהאישה ביצעה מעשים מיניים באנשים מתחת לגיל 14. אז צריך יהיה לבדוק אם היא ידעה שהם מתחת לגיל 14. אם כן, יתכן שהיא ביצעה בהם עבירת מין מסוג “מעשים מגונים”. מרסיסי המידע עד כה לא ידוע לי על נסיבות מחמירות (נזק, איומים, נשק; סוגיית ה”קבוצה”, אם היתה, תעורר שאלה משפטית מעניינת)
המשטרה ואולי הפרקליטות ואולי בית המשפט יצטרכו לטפל בשאלות המשפטיות הללו. החברה הישראלית צריכה להסתכל במראה, לראות את הפאניקה המוסרית ששוב אחזה בה, ולשאול את עצמה למה, ועוד יותר חשוב מזה – איך מתמודדים עם החוליים האמיתיים, ולא עם שעיר לעזאזל תורן. איך מתמודדים עם החרדות, הקנאות, תסביכי הרדיפה, ורגשות האשמה המודחקים
וכן, בודאי, אותם תחלואים ממש באים לידי ביטוי גם בשאר תחומי חיינו, כמו היחס לפליטים, למהגרי עבודה, וכמובן – לכיבוש