אמצעי התקשורת מדווחים כי השופט ישעיהו טישלר, מבית משפט השלום בבאר שבע, הקדים את פרישתו בשל “התבטאות סקסיסטית” שכיוון לעדה במהלך דיון משפטי באולמו. השופט שאל את העדה “תגידי, את זונה?” והוסיף: “רק רציתי לדעת”. העדה, שהקליטה את ההערה, אמרה לאמצעי התקשורת “לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה. ישבו הרבה אנשים באולם, ילדיי ומשפחתי, והם הוכו בהלם. באותו רגע הרגשתי ביזיון ובושה וכלימה שהשופט הזה מייצג את מערכת המשפט בישראל. …אני בטוחה שהוא לא היה שואל שאלה כזאת גבר שהיה מופיע בפניו”. על פי הדיווחים, העדה שלחה תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

 שתי נקודות למחשבה. ראשית, אם הדיווחים מדויקים, אזי יש מקום לסברה שמה שפלט השופט טישלר הוא לא רק “התבטאות סקסיסטית” אלא גם הטרדה מינית אסורה על פי חוק. אמירה שהיא בבחינת “התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו…” מהווה הטרדה מינית אסורה. כפי שהעדה מתארת היטב בדבריה לתקשורת, שאלה של אישה אם היא זונה, כלומר אם היא מהווה חפץ לשימושו המיני של כל המעוניין לקנות את השימוש בה, מבזה ומשפילה אישה ביחס למינה. אם כך הדבר, אזי העדה יכולה להגיש תלונה פלילית נגד השופט טישלר למשטרה, וגם לתבוע אותו בתביעת נזיקין. בתביעת הנזיקין היא יכולה לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק ולהפרע ממנו גם בלי להראות שנזקקה לטיפול רפואי או נפשי עקב ההטרדה המינית. יתרה מזאת: העדה יכולה להגיש תלונה למשרד המשפטים, ולדרוש שזה יעמיד את השופט להליך משמעתי. ואם המשרד לא יעשה זאת באופן העומד בדרישות החוק, היא יכולה לתבוע את משרד המשפטים, כלומר את מדינת ישראל, ולדרוש פיצויים. זאת ועוד: מכיוון שהדברים פורסמו באמצעי התקשורת, נראה, על פניו, שמשרד המשפטים צריך להעמיד את השופט להליך משמעתי כזה בין אם העדה הגישה תלונה ובין אם לא. כי מעביד חייב להעמיד לדין משמעתי עובד ש”נודע לו” שאולי ביצע הטרדה מינית.

 עד כאן הניתוח המשפטי הדווקני. אבל התבטאותו של השופט מעוררת שאלה נוספת. שהרי מה שעשה השופט, בעצם, הוא ציטוט שורה מתוך מערכון ישן של תיקי דיין. שורה שמשמעה, בהקשרה התרבותי, הוא “למה את נודניקית? היית רוצה שאנדנד לך כמו שאת מנדנדת לי?”

 למי שלא זוכרות וזוכרים, זה הטקסט הרלוונטי של המערכון:

 “אישה אחת עולה לאוטובוס ושואלת את הנהג: סליחה איפה זה “הבימה”? עונה הנהג – שבי, עוד כמה תחנות אומר לך. אחרי תחנה נוספת היא עומדת הקרציה ושואלת את הנהג – סליחה נהג, אתה לא שוכח נכון? עונה הנהג – לא לא . שבי אני אומר לך איפה זה הבימה. לא עוברים 20 מטר ושוב היא שואלת אותו – נהג, לא שכחת אותי. לומר לי איפה זה הבימה? הנהג – לא, לא. כבר מגיעים ואומר לך. סוף סוף הגיעו ל”הבימה”. עוצר הנהג וקורא לה גברת, תרדי פה הגענו!!! הנהג רואה שהיא יושבת ולא קמה. הנהג שוב קורא לה – גברת הגענו. זה הבימה!! עונה לו האישה – טוב בסדר. הבנתי רק רציתי לדעת איפה זה. התעצבן הנהג וסינן קללה מבין שיניו. הסתכל עליה ושאל אותה: “סליחה גברת, את זונה???” וואוו כל האוטובוס עצר. האנשים פעורי פה הביטו בשניהם. האישה קמה לעברו וצעקה: אתה לא מתבייש? אני אתלונן עליך. ענה לה הנהג – לא למה? רק רציתי לדעת.”

 כשראיתי את הדיווחים העיתונאיים הופתעתי לראות שאיש לא זוכר את המערכון שכיכב במשך שנים רבות בשבתות בבוקר לצד הגששים וגדי יגיל. כך חולפת תהילת עולם…

השאלה היא, כמובן, האם ציטוט של שורה ממערכון (או משיר, או ממחזה או מספר “קודש”), יכול להוות הטרדה מינית אסורה, או שמא ציטוט של “תרבות”, “אמנות” או “דת” חסין מפני העמדה לדין? שווה לחשוב על זה. על פניו, דומני שההקשר הוא שצריך לקבוע. אילו ישב השופט טישלר בחוג חבריו והשתמש בשורה הפרובוקטיבית שכל הנוכחים מבינים את משמעותה – ייתכן שניתן היה לטעון שאין להתייחס למשמעות המילולית של דבריו, ויש להבין את השורה בהקשרה ה”תרבותי”. ואולם כאשר השופט פונה לעדה במהלך הליך שיפוטי, דומני שלא צריכה לעמוד לו ההגנה שתיקי דיין כבר אמרה את זה קודם… וכך בא לעולם עוד מי שיכול להתלונן שהממזרים שינו את הכללים, ושכחו את תיקי דיין, ורק הוא לא ידע…