בטור חזק ואמיץ שפרסמה בעתון הארץ ביקשה אפרת ג’הסי, אשה חרדית, שחברות וחברים בציבור הליברלי הנאור יפסיקו לשאת לשווא את שם הפלורליזם והרב תרבותיות לשם תמיכה בהפרדה מגדרית של חרדיות וחרדים במוסדות להשכלה גבוהה. היא מציינת ש”המיינסטרים החרדי עובר תהליך של הקצנה והתבצרות, והדרישה ללימודים בהפרדה מגדרית, שמקורה בהדרת נשים, היא רק חלק ממנו. החלת תופעות אלו גם על המרחב הציבורי ו”נירמול” שלהן יפגעו לא רק בחברה כולה ובמעמד הנשים בפרט, אלא גם בחרדים והחרדיות החדשים, הכמהים להשתלב באמת. האם אשה חרדית שתעדיף ללמוד בתוכנית הכשרה חילונית ומעורבת תוכל לעשות זאת כאשר קיימת תכנית ייעודים לחרדים בהפרדה?”
קריאתה משלבת שתי טענות עיקריות. האחת, שההגמוניה החרדית, הנאבקת להנציח את שליטתה ההדוקה במגזר, מגיבה לתהליכי ההתקרבות של הקהילה החרדית לחברה הישראלית הכללית בהסתגרות, הקצנה, והגבהת חומות הגטו החרדי. ישראלים ליברליים טועים לחשוב שהעמדות הקיצוניות הללו הן קדומות, “אותנטיות” והכרחיות לקיום אורח חיים יהודי אורתודוכסי ומתייחסים אליהן בהתאם. הטענה השנייה היא שישראלים ליברליים טועים לחשוב שעמדת ההגמוניה החרדית מבטאת “בחירה חופשית” ו”רצון” של בנות הקהילה ובניה, כשלמעשה היא נכפית על הציבור החרדי משיקולים אינטרסנטיים של הרבנים השולטים בכיפה.
שתי הטעויות הללו מביאות ליברלים ישראלים לתמוך בכפיה של הפרדה מגדרית על חרדים וחרדיות במוסדות להשכלה גבוהה. בגישתם זו הליברלים משתפים פעולה עם ההגמוניה החרדית המקצינה, ונותנים יד לביטול רצונם החופשי של רבים מבני הקהילה החרדית ובנותיה שהיו רוצים לא להכנע לתכתיבי ההקצנה.
אם היה למישהו ספק בתקפות טענותיה של ג’הסי, יצאו הרבנים האורתודוכסיים ההגמוניים והבהירו כד כמה הן נכונות ומדויקות.
אנשיל פפר מדווח על מפגש היסטורי של ראשי הקהילה החרדית עם שר התקשורת ד”ר יועז הנדל. הרבנים שברו את החרם שלהם על “ממשלת השמד” של בנט כדי לדרוש מהנדל שלא יבצע את הרפורמה עליה הכריז, ולא ינייד מספרי טלפון של קווים “כשרים”.
למי שאינם בקיאים ברזי הכשרות הסלולרית: המספרים ה”כשרים” מספקים להם קווי טלפון שאינם מאפשרים התחברות לאינטרנט, וגם לא חיוג למספר גדול של גופים שההגמוניה החרדית רוצה להעלים מעיני המשתמשים, כולל מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בשונה ממי שיש ברשותם מספרי טלפון “טמאים”, כלומר רגילים, ויכולים לשמור עליהם גם בהחליפם קו וספק, מי שמחזיקים במספרים “כשרים” אינם יכולים לעשות זאת.
ישנם חרדיות וחרדים שרוצים להחליף את הקווים ה”כשרים” בקווים רגילים, אך לשמור על המספרים שהיו ברשותם. מעבר כזה יאפשר להם לבחור אם להתחבר לעולם או לא, בלי לשאת “אות קין” (מספר “לא כשר”) שיסמן אותם בקהילתם ככופרים הראויים לסנקציות חברתיות. ההגמוניה החרדית רוצה למנוע מהם זאת, כדי לא לאפשר להם להתחבר לאינטרנט ולחייג לקווים שההגמוניה לא רוצה שיכירו. היא רוצה לכפות עליהם בכוח את חיי הגטו החרדי.
ממשלות נתניהו והמפלגות החרדיות נכנעו ללא קרב (גם) לתכתיב הרבני השערורייתי הזה, שנועד למנוע מחרדים וחרדיות בחירה חופשית, ולאפשר את המשך שליטתה ההדוקה של ההגמוניה הרבנית המקצינה. שר התקשורת הנוכחי מבקש לבטל את האפליה הבוטה של בעלי המספרים ה”כשרים” לעומת שאר משתמשי הסלולר, ולאפשר להם בחירה חופשית בכל קו שירצו, בלי לאבד את המספר. על כך זעקו הרבנים.
חשוב מאוד לשמוע את קולותיהם האותנטיים של הרבנים החרדים ההגמוניים, המבטאים את השקפת עולמם ואת אופני שליטתם בבני קהילתם ובבנותיה. כך, למשל, הרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף, הבהיר ש”התורה אומרת ‘ככל אשר יורוך'”, כלומר: חובה מן התורה להשמע לרבנים ולציית להם, בין שאדם חפץ בכך ובין שלא. הוא ממשיך: “חכמי ישראל אומרים שהטלפון הזה אין להשתמש בו. אסור לנו לפנות מדברי חכמים. כל העובר מדברי חכמים חייב מיתה. אדם צריך להיות בכניעה להשם וכניעה לחכמים“.
אין זו פליטת פה ולא פליטת קולמוס; ואין כאן צער שהעביר את הרב על דעתו. זוהי העמדה האותנטית עליה מחנכים רבנים הגמוניים של החברה החרדית את בני הקהילה ובנותיה. לשיטתם, אסור לסרב לציית לרבנים, ויש לחיות בכניעה גמורה לתכתיביהם. אין זכות קיום בקהילה למי שמעז להשתמש בשכלו כדי לבחור בעצמו ובודאי שלא בעצמה; החיוב הוא לציית ציות מלא.
זוהי תזכורת לליברלים פלורליסטים ורב תרבותיים ששוכחים מהי קהילה לא-ליברלית, מהם ערכיה וכיצד היא מתנהלת: אוטונומיה, בחירה, הגדרה עצמית ורצון חופשי אינם ערכי ליבה, אלא מושגים שמבטאים כפירה ובגידה. כי האתוס הוא ציות לתכתיבי ההגמוניה הרבנית. הגמוניה שהיא, כמובן, לא רק שמרנית, בדלנית ומקצינה, אלא גם פטריארכלית מובהקת ביותר. אם אשה חרדית רוצה או לא רוצה ללבוש חצאית או שרוולים קצרים מן הכפוי עליה, או, רחמנא ליצלן ללבוש מכנסיים – איש לא מלמד אותה ש”רצונה—כבודה”, אלא ההיפך: שעליה להדחיק ולמחוק את רצונה, ולאמץ את רצונם של הרבנים ההגמוניים, ללא שאלות וללא הרהורים. כדי להיות חלק מן הקהילה, עליה לרצות מה שמצווים עליה ומה שהיא מחויבת לציית לו, או לחיות בדיסוננס בלתי נסבל ולהרגיש מדוכאת ונשלטת.
בחברות לא ליברליות כמו זו החרדית, רבות ורבים בוחרים לאמץ את מה שנכפה עליהם, כדי לחיות בשלום עם עצמם ועם סביבתם. הם לומדים מגיל צעיר “לרצות” מה שהרבנים ההגמוניים מחייבים אותם. מובן שגם בחברה ליברלית אין מחסור בנורמות חברתיות שנכפות עלינו ואנו מפנימים ומפנימות; אבל חופש המידע וחופש הביטוי מאפשרים להתוודע לגישות אלטרנטיביות ביתר קלות, ומידת מה של פתיחות חברתית, ביחד עם הכרה בערכה של החירות, מאפשרים לבחור בהן. המחיר בבחירת האלטרנטיבה הוא תמיד כבד; אבל בחברה לא ליבראלית הוא בלתי נסבל, והוא נגבה לא רק מהפרט ה”מורד” אלא גם ממשפחתו והמקורבים לו.
גם הפלורליסטים הנאורים ביותר בקרבנו, שרוצים לאפשר אוטונומיה לקהילות לא ליברליות, לא יכולים לתמוך בכפיה כה בוטה של רצון ההנהגה השלטת על הפרטים החושבים, המתלבטים, שואפי החירות, שהיו רוצים לבחור אחרת בלי להיות מוקעים, מנודים ומוחרמים. חרדים וחרדיות שמבקשים לבחור לעצמם את רצונם ואת התנהלותם זכאים לחירויות בסיסיות ביותר שמדינה ליברלית מעניקה לתושביה בלי להצטרך לשלם מחירים בלתי אפשריים.
אין שום הצדקה לגבות הגמוניה רבנית שמצרה את צעדיהם של בני הקהילה ובנותיה עוד ועוד כדי לא לאבד שליטה. צריך לגבות את שר התקשורת שמבקש להשוות את זכויותיהם של חרדים וחרדיות להחליף קווים סלולריים בלי להסתכן בסנקציות חמורות. צריך להקשיב לקולה של אפרת ג’הסי, שרוצה להיות אשה חרדית חושבת ובוחרת, ומבקשת שלא נכפה עליה להכנע לתכתיביהם המקצינים של הרבנים המאויימים. ברגע שמקימים באקדמיה מסלולים נפרדים לנשים חרדיות – אין להן אופציה לבחור בלימוד מעורב; מכריחים אותן “לרצות” בהפרדה, ממש כמו שאיסור הניידות של מספרים “כשרים” מכריח חרדים “לרצות” להתנזר מן האינטרנט ולא להתקשר לקווי סיוע. מדינה דמוקרטית ליבראלית אינה צריכה לתת יד לכפיה כוחנית כזו.
הרשימה התפרסמה במדור דעות של עיתון הארץ ביום 5.12.2021