בעת שהיה בעל תפקיד בכיר ורב כוח במשטרה, ניצב ניסו שחם קיים יחסים מיניים עם מספר נשים צעירות מאוד בתפקידים זוטרים משלו, ובתוך כך קיבל החלטות ארגוניות ומקצועיות לגבי תנאי עבודתן. ביחס לרוב המקרים, מח”ש לא טענה שהמעשים המיניים בוצעו ללא הסכמה, ולא האשימה את שחם בביצוע עבירות מין. מה שמח”ש טענה הוא שהתנהלות שיטתית של קצין בכיר, המשדרת שנשות משטרה בתפקידים זוטרים משלו הן כר מרעה לכיבושיו המיניים, פוגעת במידה חמורה ביותר בכבוד האישה ובנורמות הראויות; לכן היא עולה כדי עבירת הפרת אמונים. על פי עמדת מח”ש, מכלול התנהלותו של שחם כלפי עובדות זוטרות ממנו פגע בתקינות המינהל במידה רבה כל כך שיש להעמידו לדין בגין הפרת אמונים.

גישתו של השופט בני שגיא שונה. לשיטתו, יש לבחון בנפרד, במבודד, כל אחד מקשריו המיניים של שחם עם קצינה או שוטרת. אם במקרה פלוני אין ראיות להעדר הסכמה של השוטרת, ולא ניתן להוכיח שההחלטות ששחם קיבל לגביה היו מוטות — אזי מקרה זה, כשלעצמו, אינו מכונן עבירה פלילית, ויש למחוק אותו מן הרשימה. כך לגבי מקרה אלמוני, וכך לגבי מקרה פלמוני. ולאחר שנמחקו כך כל הקשרים המיניים בזה אחר זה — נמחק גם האישום בהפרת אמונים. במילים פשוטות: במקום בו מח”ש רואה יער, ומכנה אותו “הפרת אמונים”, השופט שגיא רואה רק עצים בודדים, שאף אחד מהם בפני עצמו אינו מכונן עבירה פלילית. העצים אינם מתקבצים בעיניו ליער, ולכן אין הפרת אמונים. כך זיכה את שחם מן האישום בהפרת אמונים, והרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה רק במקרה אחד בו שחם החדיר את לשונו לפיה של שוטרת שלא הסכימה לכך.

איזו מן הפרשנויות סבירה וראויה יותר, פרשנות היער או פרשנות העצים? על כך ניתן להתווכח, כי סעיף 284 לחוק העונשין האוסר הפרת אמונים על ידי עובד ציבור, הוא סעיף מעורפל וסתום, שאינו מגדיר את ההתנהגויות שעליהן הוא חל. הוא מסתפק בקביעה העמומה ש”עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור… דינו שלוש שנות מאסר”. ניסוח לקוני זה הוא תקלה חמורה, שמשפטנים מתריעים עליה שנים רבות, אך המחוקק, כדרכו, מזניח את תפקידו ואינו מתקן. לכן יש להסתמך על ערכי היסוד של שיטת המשפט כמו גם על השכל הישר.

השופט שגיא צמצם את הדיון בהפרת אמונים אך ורק לשאלת ניגוד העניינים. הוא מדד מה מידת ניגוד העניינים שבה נמצא ניצב שחם בכל מקרה ומקרה, ומצא שבאף אחד מהם המידה לא הגיעה לממדים פליליים. לעניות דעתי, צריך להתאמץ מאוד כדי לא לזהות שמכלול התנהגותו של שחם מעיד על כך שהוא הכניס את עצמו למצב קבוע, פסול ומזיק של ניגוד עניינים מתמיד. דפוס התנהגות זה, והשלכותיו הרעילות על כלל המערכת, הופך את ניגוד העניינים לפלילי.

אבל הפרת אמונים אינה מתמצה רק בהמצאות במצב של ניגוד עניינים. הפרת אמונים היא, למשל, גם פעולה פגומה ופסולה שנעשתה לא למען האינטרס הציבורי, אלא למען אינטרס זר (אני מסתמכת על ניסוח שהוצע בעבר על ידי המשפטן יובל קרניאל). לא יכול להיות ספק שמכלול התנהגותו של ניצב שחם היווה מעשה פסול ופגום של עובד ציבור בכיר, שנעשה לא למען האינטרס הציבורי אלא למען האינטרס הזר של הגדלת הדרת-כבודו. הפגם והפְּסוּל במעשה נעוצים בשימוש השיטתי ששחם עשה במעמדו ובסמכותו הציבוריים כדי להשיג לעצמו כיבושים מיניים בקרב עובדות זוטרות ממנו ולבצר את עוצמתו בארגון. התנהגות אטומה ונצלנית זו מגלמת נורמה פטריארכלית עתיקת יומין. היא מבטאת את עליונותו של זכר אלפא ומאפשרת לו להפגין את עוצמתו ומקומו בראש הפירמידה. היא משדרת לשוטרות ולקצינות שהן מהוות “פרסים” עבור המפקד הבכיר, ושכדאי שישתפו פעולה; ממש כמו בעדר. אין צורך באיומים או שידולים: התנהגות מטיפוס זכר אלפא לא משאירה מקום לאי הבנות באשר למה מצופה, מה כדאי, מה משתלם ומה לא. היא מחנכת וממשמעת לציות לקודים מגדריים-מעמדיים. היא משחיתה והורסת את השירות הציבורי.

השיח הפמיניסטי חושף ומוקיע התנהגות זו כדכאנית. זוהי התנהלות מגדרית פוגענית, המקבעת את דימוי הגבר החזק כמלך כל יכול, ומאלפת נשים הכפופות למרותו לרָצותו. היא מייצרת הענות נשית שאינה בחירה רצונית ואוטונומית, אלא מביעה הפנמה של כפיפות מגדרית, וקבלת הנורמה שעל הפָּקוּדה להיות זמינה מינית לגבר הבכיר. במושגי ערכי היסוד של המשפט הישראלי: התנהגות זו פוגעת באופן חמור בכבוד האדם של נשים ובזכותן לשוויון אזרחי. כדי להגן על כבוד האדם ולקדם את מעמדן השוויוני של נשים בחברה, יש לגנות התנהגויות כאלה ולשרשן מן היסוד. כשהן מבוצעות באופן שיטתי על ידי בכיר בשירות הציבור — יש להגדירן כהפרת אמונים.

מתוך נקודת מבט ערכית זו, אין ספק שראוי וחיוני להתייחס אל התמונה הכוללת של התנהגותו של שחם, ולא להסתפק בבחינת כל אירוע מיני בפני עצמו. כי המכלול הוא שיוצר את הנורמה; הוא שמחזק ומקבע את הסטריאוטיפים המגדריים העתיקים; הוא שפוגע בנשים, ולכן בציבור, בחברה, בכולנו. ובכך הוא מכונן הפרת אמונים.

יש, אכן, קושי מובנה בשימוש בסעיף פלילי רחב ומעורפל כדי לקדם רפורמה ערכית. אבל כשהמחוקק אינו מתקן את נוסח הסעיף הלקוי — יש להשתמש במה שיש כדי להגן על כבוד האדם, שוויון האישה ותקינות המינהל. פסק דין שחם יכול וצריך היה לקבוע תקדים משפטי שהתנהגות שוביניסטית בוטה וקיצונית של בכיר בשירות הציבור מקדמת אינטרסים זרים, פוגעת בתקינות פעילותו של המינהל ומהווה הפרת אמונים. יש לקוות שהלכה ראויה כזו תתקבל בערעור.

המאמר התפרסם במדור דעות של עיתון הארץ ביום 25.4.2018