מזה זמן נדמה שהכיעור, הרוע והשחיתות גואים מכל עבר ומאיימים להטביע. היכן שלא מביטים פוגשת העין חוצפה ערלת לב, ציניות, העדר בושה, חמדנות, אנוכיות, שקרנות, פוגענות. מנגנון ההישרדות הנפוץ ביותר הוא התנתקות, הסתגרות בבועה. כשלא שומעים חדשות ולא צופים בהן — הייאוש נעשה הרבה יותר נוח. מפלסי הגועל, החרדה ותחושת חוסר האונים יורדים פלאים. כשלא צופים בסרטים על המחתרת היהודית, קיפוח עדתי, זוועות הכיבוש או התעללות בחסרי ישע — אפשר להנות מאוכל מעודן, יין משובח, מוסיקה טובה. הבעיה היא, כמובן, שכשהאנשים הטובים בבועה, הכיעור נושא ראש ומתנחשל. והצורך להמלט לבועה גדל, וחוזר חלילה.

אז מה עושים? לנשום ללא הרף כיעור ולקחת לריאות — מזוכיסטי מדי. להתנתק לחלוטין — לא נעים. דרך האמצע המתבקשת היא לבחור כיעור מסוים ולהתמקד בו. אבל הרי כל כיעור שנרצה להתמקד בו מחוויר לעומת מעשי כיעור גדולים ואיומים הימנו, ואיך אפשר להזדעזע מן האחד  כשהאחרים מצדיקים הזדעזעות גדולה עוד יותר? הבועה קורצת ומפתה …

כדי לא לשקוע עד צואר בתבוסתנות מרפת ידיים, צריך לוותר על הפרפקציוניזם ולהסתפק במועט — שהוא הרבה יותר מלא כלום. ברוח זו, אני מציעה לבחור גועל נפש אחד בחודש, להתקומם נגדו, לגנותו, להעלותו לסדר היום ולשתף את הסביבה בתחושת המיאוס ובמחאה. אחד בחודש. והוא לא צריך להיות הגועל הגדול מכולם — די בכך שהוא מקומם. כי החיפוש אחר הכיעור האולטימטיבי מוליד קיפאון ושתיקה, ואלה מאפשרים למחול הכיעור להמשיך סעור.

אז החודש בחרתי בהודעתו של מוטי מלכה שישוב להתמודד על ראשות עירית קרית מלאכי. נוכח ים השחיתות ברשויות המקומיות והחמדנות החזירית משולחת הרסן שפשתה בצמרת המדינה, הארזים, למה דווקא מוטי מלכה? זהו, שגודל הכיעור לא קובע. כדי להתקומם ולקרוא תגר, הכיעור בו בחרתי לא צריך להיות הנורא מכולם — די שהוא מחליא. והודעתו של מלכה על שיבה לחיים הציבוריים מחליאה.

מוטי מלכה כבר עמד בראש עירית קרית מלאכי. עד שנאלץ להתפטר כחלק מעסקת טיעון עליה חתם עם הפרקליטות. על פי הודאתו, הוא הורשע בהטרדה מינית של שתי נשים, בהפרת אמונים, ובהשתתפות בהצבעות בענייני תכנון ובניה תוך ניגוד עניינים והטיה פסולה של הכרעות לטובת מקורבים. בזכות עסקת הטיעון, הוטל עליו עונש קל של מאסר על תנאי, שירות לתועלת הציבור, ופיצוי של 60,000 ש”ח לשתי הנשים שהטריד מינית. בנוסף, הוא הבטיח לפרקליטות לעזוב את תפקידו ולא להתמודד שוב (אבל לא הבטיח לקיים…).

על סמך הודאתו, ברור שמוטי מלכה הוא איש מושחת, שניצל את מעמדו לרעה, הפלה את מקורביו לטובה ואת הציבור הרחב לרעה, ופגע בנשים. אם לא די בכל אלה, נשים נוספות האשימו אותו בכך שניצל לרעה את כוחו בראשות העיריה כדי לאנוס אותן שוב ושוב ואף לסרסר בהן למקורביו. פרקליט המדינה בחר לא להעמיד את מלכה לדין באישומים אלה, כי לא השתכנע שהראיות שניתן להציג יבססו הרשעה. אך האישומים הקשים ממשיכים לרחף מעל ראשו של מלכה. יתרה מכך, לפחות אחת הנשים שטענה שמלכה אנס אותה פעמים רבות במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול חששותיה לאבד את משרתה, טענה בתקשורת שתלונתה נגדו גררה התנכלויות אכזריות שלובו, מן הסתם, על ידי מלכה. הוא לא קיבל אחריות, לא התנצל ולא התחייב לתקן את דרכיו.

שחיתות ממונית היא מעשה כיעור: מעילה באמון; גניבה; ניצול לרעה של סמכות שניתנה כדי לשרת את הציבור; פגיעה הן במשלמי המיסים, שמכיסם נגנב הכסף, הן במי שהיו זכאים לקבלו, והן במי שהטילו יהבם על נושא משרה שלא עמד בהתחייבויותיו כלפיהם. שחיתות מינית משלבת מעילה באמון וניצול סמכות עם פגיעה קשה בערכי הליבה של החברה: כבוד האדם, חירותו והשוויון בין המינים. מעל לכל ולפני הכל היא הורסת ומחריבה חיים של אישה (או גבר, כמובן, לפי המקרה). עבירות שחיתות ממוניות פוגעות בערכים חשובים כמו מנהל תקין, אמו הציבור בממשל וקנין. אבל שחיתות מינית פוגעת פגיעה קטלנית גם בנפשות הקורבנות. האישה הטוענת שמלכה אנס אותה פעמים רבות סיפרה לתקשורת שהיא שבורה והרוסה. חיי המשפחה שלה נפגעו. יחסיה עם הסביבה התערערו. אמונה בזולת, הדימוי העצמי שלה, סיכוייה למצוא עבודה ויכולתה להמשיך לחיות בעיר מגוריה כולם נפגעו אנושות. שאר המתלוננות, מן סתם, סבלו גם הן. והמזיד, לפחות לכאורה, הוא מלכה.

מוטי מלכה לא ראוי להתמודד לראשות שום עיריה. הוא לא ראוי להתמודד או לכהן בשום תפקיד ציבורי. הנזקים הרבים שגרם והעננה המרחפת מעל ראשו פוסלים אותו מכל שירות ציבורי. אסור לשתוק ולאפשר לכיעור כזה להתקבל באדישות. אסור לתת לו לעבור לסדר היום. נכון, ישנם בודאי מכוערים ממנו – אבל אין מכוער כמוהו. ולכן זהו הכיעור החודשי שלי. אני מתקוממת, מוחה ולא שותקת. ואתם?

התפרסם בעיתון הארץ ב-25.6.2018