ירושלים               28.6.2019

 

הנדון: הערות לתזכיר איסור קבלת שירות של מעשה זנות

תיק הצעות חוק מס’ 803-10-2018-000079

סימוכן: 803-99-2018-038123

 

  1. הצעת החוק לאיסור קבלת שירות של מעשה זנות (הוראת שעה), התשע”ח-2018 לוקה בחוסר הלימה וחוסר פרופורציונליות קיצוניים בין הנזקים המנויים בדברי ההסבר ובין קביעת העבירה כמנהלית והעמדת הקנס על סכום של 1,500 ש”ח.

דברי ההסבר להצעת החוק מכירים בכך ש”תעשיית הזנות מגלמת מאפיינים פוגעניים ביותר”, לרבות “נזקים פיזיים-בריאותיים שונים, כגון זיהומים וסיכון מוגבר להידבקות במחלות מין וכן נזקים נפשיים כגון תסמונות פוסט טראומטיות, התמכרויות ואובדנות”. דברי ההסבר מכירים בכך ש”סיבות ההקלעות לזנות קשורות במצוקות כלכליות, נפשיות וחברתיות, אשר אף מקשות על היציאה ממעגל הזנות”, ולכן קשה “לראות בהמצאות בזנות תוצר של בחירה אוטונומית”. עוד  מכירים דברי ההסבר בכך שהביקוש לזנות “מטפח את כל צורות הניצול של בני אדם, בעיקר נשים וילדים, המובילות לסחר”.

מכל אלה עולה שצרכן הזנות משתתף בניצול של חולשה אנושית, ותורם להחזקת אנשים במצב שלילי במובנים רבים כאמור. מעבר לכך, צרכני זנות, פעמים רבות משפילים את מי שנאלצות למכור להם שירותי מין, מתעללים בהן, מכים אותן ומכאיבים להן. גם בהעדר אלימות חריגה, עצם השימוש באנשים כאמצעי מיני מחפצן אותם, פוגע באנושיותם, ומחריב את כבוד האדם באשר הוא אדם. ההמצאות בזנות, שכל צרכן זנות תורם לה את חלקו, דוחפת (א)נשים להתמכרויות קשות לסמים ואלכוהול, ומקצרת את חייהם.

למול נזקים אדירים אלה ופגיעה אנושה זו בערכי יסוד, לא יתכן להציג עבירה מנהלית. מטרתה של עבירה מנהלית להגן על הערך של סדר ציבורי; היא אינה הולמת הגנה על ערכי יסוד כמו כבוד האדם וחירותו. הגנה על ערכים אלה מפני פגיעה קשה מחייבת פליליות מלאה, שיש עמה ענישה משמעותית וקלון. הגנה על ערכים אלה חייבת להרתיע עבריינים פוטנציאליים ולגמול למי שביצעו את העבירה וגרמו לנזקים הכבדים שהיא כרוכה בהם.

סכום הקנס המוצע בהצעת החוק, 1,500 ש”ח, הוא עלבון לכבוד האדם, לכבוד האישה, לפגיעה בנשים מוזנות. בדו”ח הצוות הבינמשרדי, שעליו לכאורה, מתבססת הצעת החוק, מצויין במפורש שבארצות בהן מוטל על צרכני זנות קנס (עם או בלי עונש מאסר), סכומי הקנס גבוהים לכל הפחות פי ארבעה, חמישה או ששה (כי כשגובה הסכום דומה ל-1,500, הוא נקוב ביורו, דולר או לירה שטרלינג).

ואולם אין כל צורך שאציג ואסביר את אי התאמתה של הצעת החוק לסוגיה של צריכת זנות, מכיוון שדו”ח הועדה הבינמישרדית עצמו עושה זאת בלשון שאינה משתמעת לשני פנים. בעמוד 88 מבהיר דו”ח הועדה מדוע אין לתמוך בהצעת חוק כמו זו המוצגת בתזכיר הנדון:

הסדרים אלה [עבירה מנהלית] אינם מתאימים לעבירה של צריכת שירותי זנות מכמה היבטים. ראשית, הם מתאימים, ככלל, לעבירות שלא נלווה להן היבט מוסרי אנטי-חברתי. היעילות של מודל אכיפתי שמסתכם בקנס כספי בלבד, ביחס לעבירה שהמניעים לביצועה אינם כלכליים, היא מוגבלת ומוטלת בספק. סנקציה שהיא כספית בלבד עלולה להתפס הלכה למעשה כ”התייקרות” של שירותי המין ותו לא.

בנוסף, הסדרים אלו אינם מתאימים לעבירה המנוסחת באופן עמום ומצריכה, ככלל, הליכי חקירה והליך משפטי סטנדרטי כדי להוכיח את התקיימותה…”.

בנוסף לכך, דו”ח הועדה מבהיר ש”במסגרת האכיפה המנהלית לא קיימת פלטפורמה לשימוש באמצעים מגוונים יותר מאשר קנס כספי, כגון הפניה לתכנית טיפולית” (עמ’ 87 שם). מכיוון שדו”ח הוועדה ממליץ על הפניית צרכני זנות לתכנית טיפולית (בתי ספר מסוג John Schools), אי אפשר ליישב המלצה זו עם האכיפה המנהלית.

המלצת הועדה הבינמשרדית (עמודים 90-93 לדו”ח) היא לאימוץ הסדרה פלילית מדורגת, ולא הסדרה מנהלתית. המלצת הוועדה, אף שבעיני היא חששנית ומסוייגת מדי (ראו סעיף 4 בהמשך), עדיפה לאין שיעור על הצעת החוק שבתזכיר. בעיני עדיפה חקיקה פלילית לא מגומגמת, אך לכל הפחות כזו כפי שהציע הועדה.

  1. הצעת החוק לאיסור קבלת שירות של מעשה זנות (הוראת שעה), התשע”ח-2018 לוקה בחוסר הלימה וחוסר פרופורציונליות קיצוניים ביחס לחוקים אחרים ועבירות אחרות שנזקיהן קלים הרבה יותר.

החוק למניעת הטרדה מינית אוסר, מזה עשרים שנה, על הטרדות מיניות שחלקן מילוליות וחד פעמיות (כמו ביזוי והשפלה של אדם על רקע מיניותו, בהוראת סעיף 3(א)(5) לחוק). החוק מכונן התנהגויות אלה כעבירות פליליות שעונשן לכל הפחות שנתיים מאסר. בנוסף לכך, החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 120,000 ש”ח בגין כל הטרדה מינית כזו.

אין להשוות את נזקיה החמורים של צריכת זנות לנזקיה של הטרדה מינית. הטרדה מינית עלולה לפגוע בכבוד האדם, ולכן היא אסורה; אך צריכת זנות עושה זאת במידה גדולה מאות מונים ונזקיה בדרך כלל בלתי הפיכים.

כפי שדברי ההסבר להצעת החוק קובעים בצדק, אף ש”מכירת” זנות מכילה, לכאורה, “הסכמה”, קשה לראות בה הסכמה חופשית, אוטונומית, מבחירה. כמעט תמיד זוהי “הסכמה” של לית ברירה במצב מוחלש וחסר תקווה. על פי הגדרת האינוס בחוק העונשין, זוהי מעין “הסכמה להאנס”, שאינה יכולה להחשב הסכמה של ממש.

לכן לא יעלה על הדעת שהטרדה מינית תוגדר כעבירה פלילית, ותזכה את קרבנה בפיצוי של 120,000 ש”ח ללא הוכחת נזק, בעוד שצריכת זנות תוגדר רק כעבירה מנהלית ותגרור קנס סמלי לאוצר המדינה.

הגדרת צריכת זנות כעבירה מנהלית, לעומת הפליליות של ההטרדה המינית, מוזילה את כבוד האדם ככלל. בנוסף לכך היא מוזילה גם את ערכן של נשים מוחלשות שנקלעו לזנות לעומת ערכן של נשים “נורמטיביות”, “חזקות”. נשים “נורמטיביות” זכאיות לתבוע פיצוי של 120,000 ש”ח בגין סחיטה מינית באיומים, או הצעות מיניות חוזרות ונשנות לאחר שהראו את חוסר הסכמתן; מטרידיהן חשופים לאישום פלילי שעונשו מאסר. לעומתן, אישה משועבדת לזנות, ש”נאנסת בהסכמה”, “נצרכת” כאובייקט מיני, ולעיתים קרובות סובלת השפלות והתעללות, אינה זכאית לתבוע פיצוי, ומי שפגע בה יקבל דו”ח, כאילו החנה את רכבו במקום אסור או השליך פסולת ברחוב.

זאת ועוד. בכל “צריכת” מיניותה של אישה כאילו היתה סחורה ניתנת לרכישה יש חיפצון ולכן ביזוי והשפלה של האישה בשל מינה ומיניותה. כלומר, כל צריכת זנות כלולה, בהגדרה, הטרדה מינית. אפשר היה להעמיד לדין כל “צרכן” של זנות על פי החוק למניעת הטרדה מינית, לגזור עליו שנתיים מאסר ולהטיל עליו לשלם לקרבנו 120,000 ש”ח ללא הוכחת נזק.

לאור כל זאת, הגדרת צריכת זנות כעבירה מנהלית היא פגיעה כה קשה בכבוד האדם בכלל, ובערכן של נשים בזנות, שלא ראוי לחוקקה, אפילו לא כהוראת שעה. יש לחוקק איסור פלילי ממשי על צריכת זנות (לכל הפחות במודל מדורג, כפי שהמליצה הועדה הבינמשרדית), וגם לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק גבוה יותר מאשר בעבירות הטרדה מינית.

  1. התחשבות במבצעו של “מעשה הזנות הבודד”.

דברי ההסבר מדגישים כי “מעשה הזנות הבודד אינו גורם למכלול הנזקים הללו”. גם הטרדה מינית בודדת יכולה לא לגרום, בעצמה, מחוץ להקשר, לפגיעה בכבוד האדם או במעמדן השוויוני של נשים בחברה. ואולם החוק למניעת הטרדה מינית מביא בחשבון שבמציאות החברתית הקיימת, הפטריארכלית, הסקסיסטית והשוביניסטית, כל הטרדה מינית היא בבחינת “הקש ששובר את גב הגמל”. על רקע של הפליה והטרדה קבועים, גל הטרדה בודדת פוגעת ונחווית כהרסנית.

קל וחומר לגבי כל מעשה של צריכת זנות. אישה בזנות (לרבות גבר) חיה בדרך קבע במצב של פגיעה והשפלה אינסופיים. היא פגועה נפשית ומכורה לחומרים מסוכנים כדי להתנתק ממציאות חייה הקשה. במצב קשה זה, כל צריכה של מיניותה מהווה פגיעה אנושה, בהיותה מכה על פצע פתוח.

כל צרכן של זנות יכול וצריך לדעת, והמדינה צריכה לדאוג שהוא יידע באופן פוזיטיבי, שהמעשה המיני שהוא “צורך” איננו בהסכמה חופשית, אלא מתוך מצוקה ובלית ברירה. יתירה מכך, הדברים התפרסמו פעמים כה רבות, שמי שאינו יודע זאת – עוצם עיניים, ולכן, מבחינת הדין הפלילי הוא בחזקת יודע. הוא יודע שהאישה (לרבות גבר) הניצבת מולו מניחה לו לבצע בה מעשה מיני כי היא אינה רואה לנגד עיניה אפשרות אחרת לשרוד; כי ערכה העצמי כה נמוך שהיא אינה חושבת שהיא ראויה ליחס אחר; כי עברה ניצול מיני בעבר, ו/או כי היא מכורה לסמים, ו/או כי היא מפחדת מאלימותו של סרסור. בנסיבות אלה, כל צריכת זנות היא מעשה של אונס. על פי החוק הישראלי, גם אונס שהתרחש ללא אלימות או נסיבות מחמירות מיוחדות הוא עבירה חמורה, שהמשפט הפלילי אוסר ואינו מהסס להעניש בחומרה.

כדי להתחשב בצרכני זנות ולהרגילם למערך נורמטיבי חדש, די לקבוע בחוק שהוא יכנס לתוקף חצי שנה לאחר חקיקתו, ולנצלה כדי להסביר לציבור את הנזקים החמורים הכרוכים בהזניה ואת האיסור הפלילי החדש. אין ספק שבמהלך חצי שנה כל אדם בישראל ידע באופן פוזיטיבי שצריכת זנות היא מזיקה ואסורה, ויוכל להמנע מביצוע העבירה.

  1. חוק שנועד לקדם שינוי נורמטיבי צריך להפגין אומץ ונחישות, לא הססנות, חשש ורפיסות.

הפללת זנאים היא מהלך ערכי שמטרתו לבסס רפורמה נורמטיבית ולעגנה בחוק המדינה. מהלך רצוי כזה יחזק, יגבה ויממש את המחויבות הערכית המוצהרת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לערך האדם ולזכויותיו. חוק מסוג זה צריך להיות החלטי  ונחוש, ולהפגין אמון בעמדתו ובטחון בצדקת דרכו.

כך עשה המחוקק, למשל, בחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בשנת 1998. החוק מכריז בסעיפו הראשון על ערכיו המוגנים, ואינו חושש להגדיר פגיעה בהם גם כעוולות אזרחיות וגם כעבירות פליליות. זאת אף שבשעת חקיקת החוק, מעטים בציבור הישראלי הכירו את צירוף המילים “הטרדה מינית”, ומעטים עוד יותר הבינו את נזקיה. בזכות עמדתו הלא מתפשרת של החוק, הציבור הפנים, אימץ וקיבל את גישתו, והרפורמה הערכית הוטמעה בהצלחה. חששות מפני הפללת יתר התבדו, מערכת השיפוט הוכיחה איזון ומידתיות, ומקץ עשרים שנה דומה שהציבור הישראלי מתקשה לדמות את חייו ללא החוק והנורמות שהוא קובע. זאת למרות שהיו מגזרים לא מעטים שהתנגדו לחוק בקולניות והתגוללו עליו בכל תואנה.

הצעת החוק שבתזכיר הנדון כאן שונה בתכלית. היא מתיימרת להכריז על רפורמה ערכית שחשיבותה ראשונה במעלה. אך במקום לקבוע שצריכת זנות פוגעת בכבוד האדם, בחירותו ובקידום השוויון בין המינים (כפי שעושה החוק למניעת הטרדה מינית), ההצעה שבתזכיר עושה הכול כדי למעט ולהקטין את המהלך החברתי הנורמטיבי שהיא מתיימרת להוביל. הבחירה בעבירה מנהלית במקום פלילית, גובהו המגוחך של הקנס, ההסתפקות ב”הוראת שעה” לחמש שנים, דחיית מועד התחילה — כל אלה משדרים רפיסות שאינה הולמת מהלך חברתי דרמטי.

הצעת החוק הנידונה מביעה היסוס, גמגום, חוסר אמון בדרכה, חוסר ביטחון בעצמה וחוסר רצינות. בכך היא מחבלת ומקטינה מאוד את סיכויי הצלחתו של המהלך החברתי. כל עוד זה צביונה, טוב להצעה שתיגנז ולא תבזה את כבוד האדם ואת כבודן של נשים קרבנות זנות. יש להמירה באמירה החלטית ובוטחת, המכילה איסור פלילי ממשי.

  1. הקנס ירתיע רק צרכני זנות משכבות מוחלשות ויצור אפליה מעמדית.

כדי להרתיע אנשים מצריכת זנות, יש לקבוע לזנאות סטיגמה משמעותית שבכוחה לבייש. דו”ח וקנס של 1,500 יחשבו בעיני רבים כהעלאת מחיר הזנות ותו לא. מי שידם משגת לא יחשבו פעמיים, ממש כשם שהם חונים לצד סימון של אדום לבן או בחניית נכים. היחידים שאולי יירתעו מצריכת זנות בשל גובה הקנס הם מי ש-1,500 ש”ח הם מחוץ להישג ידם. כך, בנוסף למגרעותיו הרבות, החוק המוצע בתזכיר מפלה בין צרכני זנות אמידים לבין אלה שידם אינה משגת.

  1. בתי ספר לצרכני זנות (John Schools)

בעמ’ 55 לדו”ח הועדה הבינמשרדית שעליה מתיימרת הצעת החוק להסמך, מומלץ להקים בתי ספר לצרכני זנות, בהם יוצגו להם הנזקים האיומים שגורמת הזנות לקרבנותיה. מצוין שם שבמדינות שבהן בתי ספר אלה מוצעים לצרכני זנות במקום ענישה פלילית, מרביתם בוחרים בבתי הספר, ו-95% מהם מסיקים מסקנות ואינם נתפסים שוב בצריכת זנות. בהמשך הדו”ח, הוועדה ממליצה לשלב השתתפות של צרכני זנות בקורסים בבתי ספר כאלה כתחליף להעמדה לדין פלילי במקרים ראויים (עמודים 89, 91).

בהתאם להמלצת הועדה, ראוי להקים בחוק בתי ספר כאלה בישראל, ולקבוע את ההשתתפות בהם כתחליף – או בנוסף – לענישה פלילית רצינית שתוטל על צריכת זנות.

7. כדי להציג עמדה חברתית ערכית וקוהרנטית לתופעה החמורה של זנות, ראוי שהצעת חוק המטפלת בזנות תכיל גם התייחסות לשיקום נרחב של קרבנות הזנות.

הצעת החוק שבתזכיר אינה מתייחסת לשיקום קרבנות זנות, ולכן לא ניתן להתייחס להסדרים שאולי מוצעים בנפרד ממנה. דו”ח הוועדה מתייחס לתכניות שיקום הקיימות כיום ומציע לאמצן ולהרחיבן. אין ספק שכך ראוי, תוך השקעת משאבים כלכליים נכבדים בטיפולים נפשיים, דירות מוגנת, ליווי, רכישת השכלה ופתיחת חלונות תעסוקתיים. כמו כן ממליץ הדו”ח להשקיע בחינוך למניעת כניסה למעגל הזנות וצריכת הזנות. יש לעשות זאת גם בבתי הספר של האוכלוסיה החרדית, שאינם חשופים לכך וזקוקים להשכלה זו לא פחות מאחרים.

8. לאור כל האמור, במתכונתה הנוכחית, עדיף שהצעת החוק שבתזכיר תיגנז. המצב הקיים רע, אך ההצעה שבתזכיר, באיצטלה של התקדמות, רק מנציחה אותו ומעניקה לו לגיטימציה. לכן ראוי לתקן את הצעת החוק ברוח המלצות הועדה הבינמשרדית ולקבוע בחוק עבירה פלילית, לכל הפחות מדורגת. ראוי שהרשעה בצריכת זנות תגרור רישום פלילי, שיש בכוחו להרתיע. ראוי שהצעת החוק תקבע פיצוי ללא הוכחת נזק לקרבן צריכת הזנות, ותקים בתי ספר בהם ישתלמו צרכני זנות (בין כתחליף להרשעה ובין בנוסף עליה). עוד ראוי שהחוק יבטיח תכנית שיקום משמעותית לקרבנות זנות.

 

בכבוד רב

ד”ר אורית קמיר

משפטנית פמיניסטית

oritkamir@gmail.com