בקיץ 2014 נתקפה התקשורת הישראלית פניקה סביב סיפורים על אודות אישה המקיימת מגעים מיניים רבים מספור עם קטינים הנוהרים לפתחה מכל רחבי הארץ. המאמר מתייחס לפניקה זו כאל “פניקה מגדרית”, שהיא גרסה של “פניקה מוסרית” (מבית מדרשו של סטנלי כהן) המתבססת על וריאציות לסיפור העתיק על לילית (האישה הראשונה, שהמסורת הפכה אותה לשדה ולאיום קיומי עם גברים ועל אמהות לתינוקות רכים). המאמר מציג את סיפור לילית הקדום ואת התיזה שלפיה הסיפור משמש את החברה הפטריארכלית כדי “לצוד מכשפות” בעזרת פניקה מוסרית, וכך לבסס את הסדר החברתי הפטריארכלי, ערכיו ודימוייו. הטענה היא שפניקה מגדרית כוללת, לעיתים, השחתה של מערכת המשפט (חקיקה, העמדה לדין, שימוש בסעיפי חוק לשם תביעה), ומקרה קרית גת מדגים זאת. בשולי הדברים מציע המאמר שפניקה כזו יכולה “להתגלגל” לאישה אחרת ולהקשר שונה (כפי שקרה עם אבדן העניין באישה בקרית גת וההתנפלות הציבורית על חנין זועבי). המאמר משלב ספרות, משפט ותרבות לבחינה של תופעה חברתית-תרבותית-משפטית עכשוויות כואבת.