הנשיא בוש עוד טרם חגג את נצחונו המזהיר (בטקס יקר לאין שיעור מתרומתו הזעומה להצלת נפגעי האסון בדרום מזרח אסיה), והמפלגה הדמוקרטית, המפסידה, כבר הפיקה לקחים: מנהיגיה מציעים לשנות את עמדתה המסורתית של המפלגה ולא לתמוך בזכותן של נשים לבצע הפלות.

הזכות לסיים הריון לא רצוי (לפחות בחדשי ההריון הראשונים) היא אחת הזכויות הבסיסיות של כל אישה על גופה. בארצות הברית, כידוע, זכות זו מהווה סוגיה מרכזית בשיח הציבורי, ומעוררת רגשות עזים יותר אולי מכל סוגיה אחרת. השמרנים האמריקאים דבקים ב"זכות לחיים" של כל עובר מרגע ההתעברות, ואילו הליבראלים האמריקאים דוגלים בזכות האישה על גופה, המכונה "הזכות לבחור". כך – עד להפסד האחרון בבחירות לנשיאות ארצות הברית. הפסד הדמוקרטים בבחירות, (הפסד צורב ביותר, בהתחשב בכשלונו של הנשיא המכהן בכל חזית אפשרית), גרם לצמרת המפלגה "לעשות חושבים", ולהבין שאם הציבור אינו בא אל המפלגה – על המפלגה ללכת לקראת הציבור. המפלגה הדמוקרטית מבקשת לקנות את לבם של החוואים ב"חגורת התנ"ך", כלומר לדבר בשפתו הערכית של הרוב האמריקאי הדומם, שאינו מתגורר לא בניו-יורק ולא בלוס-אנג'לס, אלא בעיירות הקטנות של אוקלהומה. זהו ציבור אדוק ואף פונדמנטליסטי, המאמין ב"ערכי המשפחה" המסורתיים, וסולד מן הרפורמות הערכיות של המאה העשרים. הדמוקרטים רוצים לוותר על "האליטיזם המתנשא", על האינטלקטואליות הגבוהה, ולהתחבר אל ההמון הגאה. כל זאת בשם המטרה המקודשת מכל: נצחון בבחירות הבאות לנשיאות. ונוסחת הפלא שמצאו: ויתור על תמיכתם בזכות האישה על גופה.

אין ספק: חשוב לנצח בבחירות. כל מפלגה שואפת, וצריכה לשאוף, לשבת במושב הנהגת. אבל במדינה דמוקרטית, הסיבה והתכלית לאחוז במושכות השלטון היא קידום הערכים והשקפת העולם בהם מאמינים חברי המפלגה וחברותיה. ואם ערכים והשקפת עולם אלה אינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה, אזי תפקיד המפלגה הוא לפעול מן האופוזיציה ולעשות כל שביכולתה לחנך, לשכנע ולהביא את הרוב לאמץ את דרכה. האם מושכלות יסוד אלה נשתכחו לפתע ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית? קשה להאמין. יש לי הרגשה משונה שאילו הוצע לדמוקרטית "לרדת אל העם" השמרני באמצעות ויתור על התמיכה ב"זכות" לייצר פורנוגרפיה ולצפות בה ("זכות" שהדמוקרטים רואים כנגזרת מחופש הביטוי המקודש) – מנהיגי המפלגה הדמוקרטית היו מעדיפים לטבוע עם הספינה ולעמוד זקופים על עקרונותיהם. ואולם זכות האישה על גופה היא, ככל הנראה, מחיר זול עבור המפלגה הדמוקרטית, כאשר לנגד עיניה חלום הזכיה בבחירות הבאות לנשיאות ארצות הברית.

ציניות מחפירה? הפקרת מרבית ציבור הבוחרות? בודאי. התנהגות חריגה בפוליטיקה העולמית? כלל וכלל לא. השמאל, הליבראלים, הדמוקרטים – כולם מפקירים את זכויות הנשים ברגע בו נראה להם כי הדבר יקדם את צרכיהם. והנשים – על פי רוב משלימות ושותקות, ומאשרות את הפגיעה. למה הדבר דומה? לכל המפלגות הישראליות המתכנות "מרכז" או "שמאל", "ליבראליות" או "מתקדמות", אשר מפקירות, ללא הנד עפעף, את ציבור הנשים בישראל לדיני נישואין וגירושין מפלים, דכאניים וארכאים בעליל. כל ההבדל הוא שבישראל המפלגות אינן מודיעות על מדיניותן, אלא פשוט מבצעות אותה ללא אומר. כל המפלגות הנאורות מצהירות במצעיהן על תמיכה בשינוי דיני הנישואין והגירושין, כדי שנשות ישראל תזכנה במשהו שמתחיל להתקרב לשוויון זכויות אזרחי. אבל בפועל, אף אחת מהן אינה פועלת לביטול המציאות המשפטית המפלה. ונשות ישראל? הן מעדיפות לטעון שהיריקות הן גשם, ולהמשיך להתפאר בשוויון זכויותיהן. מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו נשות אמריקה ליריקה החדשה בפניהן. ובאשר לארצנו – חדשות לבקרים מעלים השמאל והמרכז הנאורים הצעות לתיקון חוקה לישראל. החוקה הכרחית, לדבריהם, לשם ביצור זכויות הפרט. ואולם בכל הצעות החוקה מונצחת אפלייתן המפורשת של נשים בתחום המשפטי החשוב מכל: דיני נישואין וגירושין. יש לקוות שאם אחת מהצעות החוקה תקרום עור וגידים תתעוררנה נשות ישראל לראות שלמרבה הצער – לא גשם הוא המרטיב את פניהן…