הפרספקטיבה המתקראת ״משפט ותרבות״, המזדהה כאופן חשיבה אינטר-דיסציפלינרי עכשווי ושדה מחקר והגות בהתהוות, מתפתחת בהדרגה רק מאז שנות התשעים, בעיקר באקדמיה האמריקנית. משימת המאמר היא להציג מהלך חשיבה מסוים שיכול להבהיר חלק מן הניתוחים העוסקים ב״משפט ותרבות״. המהלך מכיל ארבעה שלבים: 1) זיהוי תופעה משפטית משמעותית המעוררת קושי (משפטי ו/או חברתי), והגדרתה המדויקת; 2) בחירת תופעה תרבותית משמעותית, שלא מקובל לקשר במישרין בינה ובין התופעה המשפטית שתוארה בשלב הראשון, וניתוחה; 3) דיון משותף בתופעה המשפטית ובזו התרבותית באופן השופד אור חדש על הקושי שזוהה בשלב הראשון; 4) הסקת מסקנות לגבי ניהול מחודש או שינוי של התופעה המשפטית לאור התובנות המשפטיות־תרבותיות. כדי להמחיש ולהדגים את הגיונו של המהלך המתודולוגי המוצע, מאמר זה מחיל אותו על סוגיה לדוגמה: חוסר היושר האקדמי בפקולטות למשפטים בישראל. בהסתמך על מחקר אמפירי שערך עורך הדין יואל חשין, המאמר מציג את המצב המשפטי הבעייתי שבו למרות האיסורים על חוסר יושר אקדמי בפקולטות למשפטים בישראל – מרבית הסטודנטים מעידים כי הם מבצעים עבירות של חוסר יושר אקדמי. המאמר מקשר בין תופעה זו ובין קיומה של מנטליות ״הדרת־כבוד טהורה״ בחברה הישראלית, ומציע דרך לראות כיצד מנטליות זו יכולה לבאר את הלך רוחם של סטודנטים המדווחים על עבירות של יושר אקדמי. לאור הניתוח, מוצע פתרון המאפשר התמודדות עם התופעה המשפטית הבעייתית מתוך התחשבות במנטליות ״הדרת־הכבוד הטהורה״ של הסטודנטים למשפטים.